ת"ת 13289-12-13 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' מאיר

1.הנתבע ניהל חשבון עו"ש אצל התובע.

2.בחשבון הנתבע נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת בסך של 46,483 ₪, נכון ליום 22.4.13.

משלא נענה הנתבע לדרישות התובע לסלק את החוב הנ"ל הוגשה תביעה כספית על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל ירושלים.

3.הנתבע במסגרת בקשתו לרשות להתגונן טוען כי יתרת החוב בחשבון נוצרה מהלוואה שכביכול נטל. לטענתו, הוא לא נטל כל הלוואה מהתובע.

4.במסגרת חקירתו הנגדית טען הנתבע כי מי שנטל את ההלוואה הינו אביו, אשר פעל בחשבונו ובין היתר בתקופה בה שהה בחו"ל. לטענתו, רק עם שובו ארצה, בחודש ספטמבר 2012, נודע לו, לראשונה, מאת פקידי התובע כי קיים חוב בגין פיגורים בהחזר ההלוואה. חרף עובדה זו, הוא לא נקט בשום פעולה לבירור העניין, לרבות בדיקת דפי חשבון.

עוד אישר הנתבע, כי עוד לפני נטילת ההלוואה על ידי אביו, היה חשבונו מצוי ביתרת חובה של כ – 30,000 ₪.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות להתגונן להידחות.

המדובר בתביעה רגילה שבה תובע בנק לקוח עקב כך כי חשבונו מצוי ביתרת חובה.

מקור יתרת החוב בחשבון אינה משנה בנסיבות העניין וזאת בשים לב שאף הנתבע הודה בחקירתו כי לפני זיכוי חשבונו בהלוואה היה חשבונו מצוי ביתרת חוב שלא כוסתה עד להגשת התביעה.

לא זו אף זו, הנתבע טוען מצד אחד כי אביו הוא זה אשר נטל את ההלוואה, למרות שלא הביא כל אסמכתא לכך, ומנגד טוען הוא כי אין הוא בקשר עם אביו ומעולם לא אישר לאף אדם לעשות כל פעולה בחשבונו.

בנסיבות אלה, היה מצופה ממנו לבדוק את העובדות לעומק, לרבות אצל אביו, אך מסיבותיו בחר שלא לעשות דבר. התנהלות זו אין בה כדי לסייע לו.