ת"ת 12615-11-16 קבוצת כרמלטון בע"מ נ' מוסטפא חאג'

בהמשך לדיון שהתקיים בפני היום ולהסכמת הצדדים, אני מורה על מחיקת התביעה וסגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 524663-05-16.

אשר לשאת ההוצאות - הצדדים הסמיכוני לפסוק בשאלת ההוצאות לאחר שב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ כאשר כל צד הטיל את "האשמה" על הצד השני בהתנהלות שהייתה.

הליכים משפטיים עולים ממון רב. עלות זו כוללת מטבע הדברים את עלות ניהול ההליך על ידי מערכת המשפט. אמת, במרבית ההליכים בעל הדין הפותח בהליך משלם אגרת בית משפט. אולם אגרה זו, המשולמת לאוצר המדינה, אינה אלא השתתפות בעלות ההליך למערכת המשפט ואין היא מגלמת את עלות ההליך בפועל שכוללת הוצאות ההתדיינות גופה לרבות שכר טרחת עורך דין. לשיטות משפט שונות פתרונות שונים לשאלה מי חייב לשאת בהוצאות המשפט. במרבית השיטות הכלל הנו כי בעל הדין שהפסיד בהליך המשפטי יחויב בהוצאותיו של בעל הדין שזכה בו. כך הדבר בישראל. אולם הגם שזוהי הגישה הרווחת, אין היא הגישה היחידה. בארצות הברית רווחת – בכפוף לכמה יוצאים מן הכלל – שיטה אחרת, ולפיה כל צד נושא בהוצאותיו בין שניצח בהליך ובין שהפסיד בו. דומה גם כי גישה זו היא גישתו היסודית של המשפט העברי (ראה ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ"ס ס(1) 600 (2005)).

כאמור, הדין החל בישראל מימים ימימה הוא כי "ההוצאות לפי התוצאות". יחד עם זאת, אין ללמוד מכך שהחבות בהוצאות היא לפי ההוצאות שהוצאו בפועל או שמא להוצאות סבירות או להוצאות מינימליות ואולי להוצאות עונשיות.

בנוסף לאמור, נושא פסיקת ההוצאות מוסדר בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

עתה אשוב לבחינת נסיבותיו של התיק שלפניי. הצדדים שטחו את טענותיהם בבקשות ותגובות שהוגשו לתיק ואף בסיכומים בע"פ. בכל מקרה, ההליך המשפטי הסתיים ללא דיון לגופו.