עירית רמת גן נ' בן דוד

המבקש הגיש התנגדות, לכאורה באיחור ניכר, ועמה בקשה להארכת מועד, בה טען, כי הסיבה להגשה באיחור היא כי השליח הדביק את האזהרה במען שגוי (ברודצקי 6/9 רמת גן, במקום ברודצקי 3/6 רמת גן). לגוף העניין (מדובר בתביעת ארנונה) הוא טוען כי מדובר בחוב של גרושתו.

המשיבה הגיבה וטענה, כי לגוף העניין אין הגנה בפי המבקש, שכן הוא מעולם לא הודיע על חדילת החזקה בנכס, ולעניין המועד טענה, כי המען הרשום במרשם האוכלוסין (נכון להכנת התיק לתביעה) היה ברודצקי 9/3 רמת גן, וכי המבקש לא טרח לציין בבקשתו מתי שינה את מענו הרשום לזה הנטען על ידו. עוד טענה, כי המבקש ידע בפועל על הגשת התביעה נגדו, שכן בסוף אפריל 2017 פנה מיוזמתו לפקידת הגביה אצל המשיבה, על מנת להודיע לה כי החוב הוא של גרושתו (צורף תצהיר).

כשלעצמי אוסיף, כי המבקש גם לא טען בשום מקום בבקשתו, כי לא קיבל בפועל את האזהרה, ולא ידע על תיק ההוצאה לפועל.

למבקש ניתנה הזדמנות להגיב על תגובת המשיבה, אך הוא לא עשה כן.

דומה שאין מנוס אלא לדחות את הבקשה להארכת מועד, ובהתאם – למחוק את ההתנגדות. אעיר, כי ממילא ספק אם היתה ניתנת למבקש רשות להתגונן עפ"י ההתנגדות, כפי שזו הוגשה.

בקצרה, וכפי שכבר נכתב – המבקש לא פרט את נימוקי הארכת המועד כנדרש, ולא התייחס לטיעוני המשיבה. כפי שהיא – בקשתו אינה מגלה עילה להאריך את המועד (ויודגש, כי על פי התקנות נדרש "טעם מיוחד" לשם הארכת המועד), וכאמור, הוא כלל אינו מבהיר האם קיבל את האזהרה והאם ידע על התביעה.

ולגוף העניין – טענת ההגנה שלו עמומה ובלתי מפורטת, ואין בה לכאורה התמודדות עם טענות המשיבה, ועל כן, גם אם היתה מוגשת במועד, ספק אם היתה מתקבלת ההתנגדות.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד, ומוחק את ההתנגדות. לפנים משורת הדין, נוכח סכום התביעה ובשים לב לכך שלא יתקיים דיון, אינני עושה צו להוצאות.

הדיון מבוטל.