ת"ת 12227-05-14 חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח' נ' סטרצב

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 4.10.15.

המבקש טוען, בבקשה שהוגשה ביום 27.12.16, כי אף שידע על קיום הדיון באותו מועד לא יכול היה להתייצב אליו מפאת מחלתו (וכי מפאת העדר ביטוח רפואי אין באפשרותו להציג אישור רפואי).

המבקש מתייחס בבקשתו לדיון מיום 10.3.15 ולפסק דין מיום 10.9.16, ובגוף הבקשה מתייחס אף לדיון מיום 19.2.16 ולדיון נוסף מיום 20.12.16.

לא מצאתי כי מועדים אלו אכן משקפים דיונים שהתקיימו בתיק – מרישומי בית המשפט עולה כי מועד ראשון לדיון נקבע ליום 19.2.15 (ואליו לא התייצב המבקש מפאת מחלה) ומועד נוסף לדיון נקבע, והתקיים, ביום 4.10.15 (ואז ניתן פסק הדין, כאמור).

מנספחי הבקשה עולה כי בתאריך 20.12.16 התקיים דיון בתיק אחר (ת"ת 54003-11-16; שלום (פ"ת), כב' הש' כפיר) – ובו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה ישלם המבקש למשיבה את הסכום שנקבע וזאת מבלי לגרוע מטענותיו לעניין ביטול פסק הדין בהליך שבפני.

משמע, כי על אף שהמבקש טוען בהרחבה שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק בשל אי ביצוע המצאה כדין של ההזמנה לדיון (ובכפיפה אחת טוען, מנגד, להעדרות מהדיון מפאת מחלה) – הרי שכלל אין מדובר בטענות ביחס לדיון בו ניתן פסק הדין, כאמור.

בנוסף, טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט – שכן הוא אזרח זר שאינו בקי בשפה העברית וכי נגרם לו עוול בתיק ההוצאה לפועל.