ת"ת 11669-08-14 בן אלכסיי נ' אברהמי

המשיב (תושב חוץ) הגיש כנגד המבקש תובענה על סכום קצוב. בהתאם לנטען, המשיב (באמצעות נציגתו בארץ) השכיר למבקש דירת מגורים, המבקש לא שילם את דמי השכירות משך שמונה חודשים, הוא נמנע מלשאת בתשלום הוצאות נלוות והסב נזק למושכר. התביעה נסמכת על הסכם שכירות והיא הוגשה ע"ס 50,000 ₪.

המבקש הגיש התנגדות, נטען שמכתב ההתראה לא נשלח למענו ולא התקבל אצלו. לגופם של דברים, נטען שהסכם השכירות היה למעשה למראית עין בלבד, המבקש לא התעתד להחזיק בעצמו במושכר אלא לפעול להשכרתו לצדדי ג' לתקופות שכירות קצרות, לשלם למשיב סך של 6,000 ₪ מדי חודש ואת היתרה להותיר ברשותו, כתשלום עבור שירותיו. נטען שבשלב מאוחר יותר, מחמת נסיבות אישיות הקשורות במבקש, הוסכם על הפסקת ההתקשרות האמורה, באופן שהמשיב ישכיר את הדירה לגורם אחר, כאשר השכירות תיעשה בין אותם צדדים במישרין, ללא מעורבות מצד המבקש.

בטופס "בקשת חייב – 1" ציין המבקש שמוגשת על ידו התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב וכן בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות. בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 4.8.2014 צוין שההתנגדות הוגשה באיחור, על כן הועברה ההתנגדות לבית המשפט מבלי להורות על עיכוב ההליכים.

בתצהיר התומך בהתנגדות ישנה התייחסות נרחבת לשאלה האם עמד המשיב בדרישה להפנות מכתב התראה טרם הגשת התובענה (נטען שהתראה לא התקבלה אצלו), אולם אין התייחסות פרטנית לאישור המסירה. בדיון עצמו הוצג אישור המסירה [מש/3]. עולה מהאישור ותצהיר פקיד המסירה כי ביום 27.5.2013 נמסרה האזהרה למבקש, ברחוב שד' ציון 3, באשדוד, הוא סירב לקבל את האזהרה והיא הושארה במקום.

המבקש נחקר על תצהירו ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם.

בהתאם לנתונים המצויים בתיק ההוצאה לפועל, ההתנגדות הוגשה באיחור. מדובר באיחור ניכר של למעלה משנה (המסירה בוצעה ביום 27.5.2013 בעוד שההתנגדות הוגשה ביום 4.8.2014). אם חולק המבקש על הנתונים המצויים בתיק ההוצאה לפועל לעניין המסירה, היה עליו ליתן התייחסות פרטנית ביחס לאמור בתצהירו ובמידת הצורך להורות למשיב להבטיח את התייצבות פקיד המסירה לדיון, על מנת לחקור אותו. היה על המבקש להתייחס למועד הרלבנטי, למיקום ביצוע המסירה, להליכים שננקטו לאחר מכן בתיק ההוצאה לפועל וכיו"ב. המבקש לא עשה כן ועובדה זו נזקפת לחובתו. בהיעדר התייחסות למסירה ובהיעדר בקשה מנומקת להארכת המועד, לא ניתן לבחון האם עמד המבקש בדרישה הקבועה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פיה היה על המבקש להניח תשתית עובדתית בדבר קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד.

על אף האמור, משמצאתי שיש בפי המבקש טענת הגנה המחייבת בירור לגופם של דברים, בשים לב לחשיבות הנודעת לזכות הגישה לערכאות ועל מנת שהמחלוקת בין הצדדים תוכרע לאחר בחינה של העובדות כהווייתן, המועד להגשת ההתנגדות יוארך בכפוף לתשלום הוצאות לטובת המשיב, בשיעורים ריאליים. שיעור ההוצאות מביא בחשבון את הפגיעה באינטרס המשיב לסופיות ההליך המשפטי (כאמור, מדובר באיחור ניכר והמשיב החל בנקיטת הליכי גבייה).

בכל הקשור לטיעוני ההגנה – המבקש אומנם חתום על הסכם שכירות, על פיו הוא השוכר של הדירה. עם זאת, הטיעון העובדתי שהעלה המבקש בהתנגדות – לעניין מערכת היחסים המלאה בין הצדדים – הייתה מפורטת, הטיעון העובדתי לא נסתר (החקירה התמקדה בסוגיית האיחור, מכתב ההתראה, מענו של המבקש וכיו"ב ולא בשאלה האם מערכת היחסים בין הצדדים אומנם הסתיימה בהסכמה) ובשלב המשפטי הנוכחי רשאי היה המבקש להעלות טענות בעל-פה (טענה בדבר מהות שונה של מערכת היחסים בין הצדדים וטענה לפיה מערכת היחסים באה על סיומה בהסכמה, במועד שקדם למועד הנקוב בהסכם) כנגד המסמך הכתוב (הסכם השכירות).

על כן, המועד להגשת ההתנגדות יוארך בכפוף לתשלום הוצאות המשיב ע"ס 5,000 ₪, זאת עד ליום 14.5.2015. התשלום ייעשה באמצעות הפקדת הסך האמור בקופת בית המשפט.