ת"ת 10837-09-14 עיריית חיפה 500240006 נ' ב.

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 11/12/13 הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה בסכום קצוב על סך 18,361 ₪ בגין חוב ארנונה נכון ליום 24/9/13. לכתב התביעה צורף טופס מצב חשבון נושא ארנונה לשנת 2013 ממנו ניתן להבין כי החוב מתייחס לנכס ברח' יפו 86/46 בחיפה.

2.לפי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבע ביום 28/2/14.

3.ביום 11/8/14 הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד. הנתבע טוען כי נודע לו על קיומו של התיק בחודש מאי 2014 כאשר מסר לו אביו כי התקבל מכתב מלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע מסביר כי כיוון שהוא מטופל כנפגע סמים, פנה לרווחה והתייעץ איתם אך נדחה והחל לפעול לבד. הנתבע טוען כי פנה ללשכת ההוצאה לפועל וקיבל פירוט של התיק והחל לחפש ממה נובע החוב. לאחר שהבין פחות או יותר את מהות החוב, חיפש את הסכם השכירות ואת בעל הנכס ולכן התעכב קרוב לחודש בהגשת הבקשה. הנתבע טוען כי לא קיבל את אזהרת ההוצאה לפועל. נטען כי לא נכונה הטענה לפיה סירבו לחתום על אישור המסירה כיוון שאביו נמצא כל היום בבית ומקבל דברי דואר עבורו. לגופו של עניין, טוען הנתבע כי לא ברור מכתב התביעה לאלו שנים מתייחס החוב. הנתבע טוען כי בשנת 2003 שכר דירה ברח' יפו 86 בחיפה מבעלי הנכס משה אלון וראובן גולדין לתקופה מיום 1/9/03 עד 30/8/04, כאמור בהסכם השכירות שצורף להתנגדות. הנתבע מצהיר כי נעצר ביום 25/4/04 והחל לרצות עונש מאסר עד 21/2/08. הנתבע טוען כי לאחר מאסרו הודיע באמצעות מקורביו לבעלי הנכס כי נאלץ לעזוב את הנכס בשל מעצרו , אבל הבעלים הודיע לעיריה על שינוי מחזיק רק ביום 1/3/06. לאור האמור לעיל טוען הנתבע כי הוא מודה רק בחוב בגין האחזקה בנכס למשך 6 חודשים.

4.ההתנגדות נקבעה לדיון ליום 5/5/15. ביום הדיון הגיש הנתבע בקשת דחייה בה טען כי בא כוחו הודיע לו שלא יוכל להופיע לדיון ולכן הוא זקוק לזמן כדי למצוא ייצוג משפטי חלופי לרבות פנייה לאגף לסיוע משפטי. בעקבות בקשה זו נדחה הדיון ליום 2/11/15. הנתבע לא התייצב לדיון ביום 2/11/15 ולכן ניתן פסק דין המורה על דחיית ההתנגדות וחיוב בהוצאות.

5.ביום 14/1/16 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין והארכת מועד. נטען כי הנתבע לא יודע קרוא וכתוב בכל שפה שהיא. נטען כי יום לפני הדיון הקודם פגש הנתבע את שכנו שהוא סטודנט למשפטים וביקש ממנו סיוע כיוון שננטש על ידי עורך דינו ללא כל התראה. נטען כי השכן סייע לנתבע בדחיית הדיון וייעץ לו לפנות לסיוע המשפטי. הנתבע מסביר כי סבר שעם דחיית הדיון יועבר תיקו לסיוע המשפטי ולכן לא התייצב לדיון בו ניתן פסק הדין. המבקש טוען כי מזה מס' שנים הוא נמצא בתוכנית גמילה והצליח לחזור למוטב. המבקש טוען כי אשתו סובלת ממוגבלות חמורה. נטען כי החוב נשוא התביעה נוצר לפני כעשר שנים והוא התיישן. נטען כי קרן החוב היא כ – 2,000 ₪ בלבד. נטען כי עורך הדין אליו פנה הנתבע לקח ממנו 2,500 ₪ ויום לפני הדיון הודיע לו כי עליו לחפש עורך דין אחר מבלי שהחזיר לו את שכר הטרחה שגבה או חלקו.

6.ביום 1/3/16 הוגשה תגובת התובעת לבקשה. נטען כי למיטב ידיעת התובעת הנתבע מעולם לא יוצג בתיק זה על ידי עורך דין. נטען כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור שכן פסק הדין נמסר לנתבע ביום 5/11/15 ללא כל נימוק לעיתוי הגשתה. נטען כי אין להידרש לטענת ההתיישנות שכן לא הועלתה בהזדמנות הראשונה לאחר שמועדי החיוב פורטו בתגובה להתנגדות. עוד נטען כי הנתבע הודה בחוב כאשר הגיש הצעת פשרה ביום 30/3/14 במסגרתה ביקש לשלם חוב ארנונה למשך שנה אחת בלבד.

7.התגובה הומצאה לנתבע ביום 8/3/16. כיוון שלא הוגשה תשובה לתגובה עד עצם היום הזה, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

8.בית המשפט העליון קבע ברע"א 4538/11 כי כאשר בית המשפט דן בבקשה להארכת מועד שנועדה לפתוח בפני המבקש לראשונה את שערי בית המשפט, על בית המשפט "לפזול" אל עבר סיכויי ההגנה כדי להימנע מתוצאה הפוגעת יתר על המידה במבקש רק בשם מחדל דיוני של בעל הדין.