ת"ת 10792-03-15 חברת החשמל לישראל בעמ נ' לבנפוס

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד

1.ביום 15/7/14 הגישה התובעת כנגד הנתבעת בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה תביעה על סכום קצוב על סך 5,060 ₪ בגין שימוש שוטף בשירותי חשמל עד ליום 22/8/13. התביעה מנוסחת באופן לקוי במס' מובנים. ראשית, למרות שברור וגלוי כי יבגניה היא נתבעת, נכתב כי מדובר בנתבע. שנית, אין התייחסות ברורה במסגרת כתב התביעה לתקופה בה נצבר החוב , כאשר החשבונית שצורפה לתביעה ומכתב ההתראה אינם מאפשרים להשלים את החסר בגוף התביעה לענין זה . שלישית, המסמכים כפי שהועברו מתיק ההוצאה לפועל סרוקים בגודל קטן עד כדי כך שקשה לקרוא מה כתוב בהם. לתביעה צורף חשבון סופי עקב גמר אספקה אשר נערך ביום 8/8/13 על סך 5,017 ₪ הכולל תשלום קבוע המתייחס לתקופת החשבון בסך של 13.95 ₪ בגין 0 קוט"ש צריכה, 21.59 ₪ בגין חיובים וזיכוים שונים, מע"מ והחלק הארי, 4,975 ₪ בגין חיובים וזיכויים קודמים. כאשר תביעה מוגשת באופן כה לקוי במישרין ללשכת ההוצאה לפועל, אין פלא שהנתבעת נזקקת לקבלת תגובת התובעת להתנגדות כדי להעלות טענות חדשות במסגרת התשובה לתגובה.

2.ביום 21/10/14 המציא המוסר הפרטי רפי בנדק את כתב התביעה לבנה של הנתבעת אלכסנדר ברח' בצלאל 3 בחיפה. באישור המסירה אשר נסרק לתיק ההוצאה לפועל נכתב כי המסירה בוצעה בכתובת שצוינה בכתב התביעה , רח' ***** ** בחיפה , כאשר הנתבעת סירבה לקבל ולחתום. בתצהיר המוסר מיום 14/4/15 אשר צורף לתגובת התובעת להתנגדות , נכתב כי המוסר הגיע לכתובת ברח' בצלאל 3 לצורך ביצוע מסירת אזהרה לנתבעת, אשר אותרה מתגוררת בכתובת זו אצל בנה אלכסנדר. המוסר טוען כי מסר את האזהרה לידי הנתבעת והסביר לה כי עליה לחתום על אישור המסירה אולם הנתבעת סירבה לחתום. עוד נטען כי במהלך הביקור בכתובת בוצע אימות של נכונות המען עם משפחת צימרצקי מדירה 7. גם במקרה הזה צורף תצהיר מוסר בכתב כה קטן ולא ברור עד כדי כך שקשה להבין מה כתוב בו.

3.ביום 17/2/15 הגישה הנתבעת התנגדות ובקשה להארכת מועד. הנתבעת מכחישה קבלת האזהרה במועד המופיע בתיק ההוצאה לפועל או בכל מועד אחר. הנתבעת, ילידת 1939 , טוענת בהרחבה כי התגוררה מיום 1/5/11 עד 28/3/13 ברח' פבזנר 22 בחיפה בדירה בבעלות גב' רות גייגר המתגוררת בדרך הים 17 בחיפה. הנתבעת מסבירה כי בחודש 3/13 נפל חלק מהתיקרה בדירה והיא נאלצה לחפש בדחיפות דירה אחרת. ביום 21/3/13 חתמה על הסכם שכירות של הדירה ברח' ***** ** בחיפה ולאחר שבוע עברה לגור בדירה ברח' ***** בה היא גרה עד היום. הנתבעת טוענת כי לא התגוררה מעולם ברח' בצלאל 3 בחיפה. הנתבעת טוענת כי נודע לה לראשונה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל ביום 26/12/14 כאשר קיבלה הודעה מהבנק על עיקול חשבון הבנק שלה. ביום 28/12/14 הוציאה המבקשת דף פרטי תיק מלשכת ההוצאה לפועל. ביום 30/12/14 פנתה המבקשת ללשכה לסיוע משפטי. ביום 6/1/15 ניתן כתב מינוי לב"כ המבקשת. לאחר מכן היה על המבקשת לאתר מסמכים הכוללים הסכמי שכירות, חשבונות חשמל ולכן ההתנגדות הוגשה רק ביום 17/2/15.

4.לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי לכל אורך תקופת מגוריה ברח' פבזנר, שילמה את חשבונותה חשמל השוטפים כסדרם. לתמיכה בטענה זו צורפו חשבונות חשמל משולמים לתקופה מיום 15/5/11 עד 7/3/13. יוער כי החשבון האחרון שולם באיחור לאחר קבלת התראה. הנתבעת טוענת כי כל החוב נשוא התביעה , למעט כמחצית מהחשבון הראשון בסך של כ – 130 ₪ , מתייחס לתקופה בה לא התגוררה בדירה ולכן היא אינה חייבת לשלמו. ככל שההתנגדות תתקבל מבוקש להתיר לנתבעת להגיש הודעת צד ג' כנגד בעלת הדירה רות גייגר.

5.ביום 16/4/15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות ולבקשה להארכת מועד. נטען כי האזהרה נמסרה כדין לנתבעת עצמה ולכן ההתנגדות הוגשה באיחור ללא טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. לגופו של עניין נטען כי הנתבעת נרשמה אצל התובעת כצרכן רשום בנכס ברח' פבזנר נשוא התביעה לתקופה מיום 1/5/11 עד 8/7/13. נטען כי כיוון שהמונה בנכס נמצא במקום שאין אליו גישה חופשית, ניתן היה לבצע קריאת מונה רק כאשר הנתבעת נכחה בנכס. לפיכך , החל מיום 1/9/11, לאחר שמס' ניסיונות לקרוא את המונה לא צלחו, ערכה התובעת את חשבונות החשמל השוטפים על סמך הערכה בהתאם לסעיף 14 לאמות המידה והדבר מצא את ביטויו בחשבונות החשמל. נטען כי אין לנתבעת אלא להלין על עצמה על כך שהפנייה להחלפת צרכנים התקבלה אצל התובעת רק במהלך יוני 2013, כאשר הנתבעת טוענת כי עזבה את הנכס ארבעה חודשים קודם לכן וזאת לאור הוראת סעיף 19ג לאמות המידה.

6.ביום 7/5/15 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת. נטען כי כל עוד לא נמסרה האזהרה, לא מתחיל מירוץ הזמנים להגשת התנגדות. נטען כי אין הסבר בתגובה מדוע המסירה בוצעה ברח' בצלאל 3 ולא בכתובת הנכונה של הנתבעת ברח' **** **, המופיעה בכתב התביעה. נטען כי הנתבעת מעולם לא התגוררה עם בנה אלכסנדר ברח' בצלאל 3, כאשר גם בנה עזב את הדירה בחודש 8/13. נטען כי המוסר לא מפרט כיצד ערך את האיתור והאמור בסעיף 5 לתצהירו לענין זה אינו קריא. עוד נטען כי אם המוסר פגש את הנתבעת ברח' בצלאל 3 לא ברור מדוע נדרש לערוך אימות כדי לברר שהיא מתגוררת במקום. בנוסף מצביע ב"כ הנתבעת על השוני בין תצהיר המוסר, שנערך לקראת הכנת התגובה , לבין אישור המסירה בכל הנוגע לכתובת בה נמסרה האזהרה.

7.לגופו של עניין נטען כי כתב התביעה הוא לקוני ולא מפרט את נסיבות היווצרות החוב. נטען כי הנתבעת לא ידעה כלל שחשבונות החשמל נערכו על פי הערכה כיוון שאינה יודעת לקרוא עברית ולא ידעה כי אפשר למסור קריאת מונה בטלפון או באינטרנט כפי שנכתב בחשבונות. נטען כי תמוהה טענת התובעת , שאינה נתמכת בתצהיר או בכל אסמכתא אחרת , לפיה הנתבעת , פנסיונרית חולה הנמצאת לרוב בביתה , לא היתה בביתה באף אחת מהפעמים בהם הגיע לדירה קורא מונים מטעם התובעת. כמו-כן לא ברור מהתגובה כיצד נערכו חשבונות החשמל ממועד כניסת הנתבעת לדירה בחודש 5/11 ועד 11/9/11. לא ברור כיצד בוצעה הערכה על פי תנאים דומים במקום הצרכנות לפי סעיף 14 לאמות המידה , כאשר בפועל מעולם לא נערכה קריאת מונה במקום הצרכנות.

8.באשר לדיווח לתובעת על החלפת הצרכנים נטען כי ככל הנראה דיווח זה בוצע על ידי בעלת הדירה לאחר סיום שיפוץ הדירה והשכרתה לשוכר אחר. נטען כי התובעת הפרה את סעיף 13(ד)(3) לאמות המידה כאשר הפיקה חשבונות לפי הערכה במשך שנתיים וחצי במקום לבצע קריאת מונה לפחות אחת לשנה כנדרש. נטען כי במצב דברים שכזה בהחלט ייתכן שחלק מהחשבונות או אף כולן נערכו בשל דילוג יזום , המזכה את הנתבעת בפיצוי לפי סעיף 13 לאמות המידה ולוח התעריפים , כאשר את הפיצוי הזה יש לקזז מהחוב במידה ויקבע כי לנתבעת יש חוב.