בנק לאומי לישראל בע"מ נ' לוגסי

1.לפניי התנגדות הנתבע לתובענה על סכום כסף קצוב שהגיש כנגדו התובע ביום 22/07/12 ללשכת ההוצאה לפועל, אשר הועמדה על סך 43,131 ₪.

בבסיס התביעה חובו הנטען של הנתבע לתובע, בגין יתרת חוב בחשבון הבנק שניהל אצל התובע.

2.הנתבע הגיש התנגדות ביום 25/05/17 ובד בבד עם הגשתה עתר הוא להארכת מועד, אולם טען כי בקשה זו להארכת מועד מוגשת למען הזהירות בלבד, שכן לשיטתו לא בוצעה המצאה כדין של כתבי בית דין לרבות המצאה של ההתראה ואזהרה בתיק ההוצל"פ .

דיון בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות התקיים לפני ביום 04/01/18 ובמסגרתו נחקר הנתבע.

טענות הצדדים

3.הנתבע מכחיש את המצאת ההתראה והאזהרה וטוען כי במועד הנטען לביצוע המסירה – 13/08/12 - לא התגורר בכתובת בה בוצעה המסירה בהיותו מחוץ לתחומי המדינה, וכי אף בני משפחתו לא התגוררו בכתובת זו במועד הנטען. לטענת הנתבע, עזב הוא את הארץ בתאריך 11/01/07 וחזר רק ביום 09/02/15, למעט ביקור של כחודשיים בין חודש 12/07 לחודש 08/08.

לגרסת הנתבע, נחשף הוא באופן אקראי לקיומה של תביעה זו שאז פנה למשרד ב"כ התובע ביום 27/04/17, הבהיר כי אינו מכיר את החוב וטען כי אין בסיס לטענות כנגדו.

הנתבע צירף להתנגדות תמליל של שיחה שהתנהלה בינו לבין מזכירה במשרד ב"כ התובע, וטען כי חרף דרישותיו לא הוצאו לו המסמכים הרלוונטיים לתביעה (כי אם הופנה הוא לתיק ההוצל"פ ולמסמכים שבו) וכן טען כי כתב התביעה אינו עומד בתנאים הדרושים לשם הגשתה כתובענה על סכום כסף קצוב.

נטען, כי המסמך שצירף התובע לכתב התביעה אינו נושא את מספר תעודת הזהות של הנתבע ואף לא את חתימתו; כי אין במסמכים שצורפו כדי לבסס עילת תביעה כנגדו וכי קיים שיהוי קיצוני במועד בו הוגשה התביעה, אשר בעטיו נגרם לו נזק ראייתי – נזק המקים לשיטת הנתבע טענת פרעתי.