ת"ת 100-04-14 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' ד"ר חיים ושלר בע"מ

לפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, ומהעדר טענות בעניין, אני מסיקה כי יש הסכמה להארכת מועד.

התביעה, על סך 11,039.78 ₪ הוגשה בגין הסכם שכירות תפעולית לרכב מיום 22/2/10, שלטענת התובעת לא עמדה בו הנתבעת, ונותרה חייבת את סכום התביעה.

לאחר הדיון הוגש כתב התביעה במלואו, והתברר כי כתב התביעה לא גילה כלל את העובדות שבבסיס סיום יחסי השכירות בין הצדדים, ובפרט לא עובדה מהותית לפיה הרכב עבר סמוך לסיום העסקה תאונה שהביאה ל"אובדן גמור", והתקבל תשלום מחברת הביטוח של צד ג', הרכב הפוגע.

הנתבעת התגוננה בתצהיר מפורט, שהמצהיר לא נחקר עליו בדיון, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

אני מקבלת את התנגדות המבקשת בטענותיה, לפיהן טרם קרות התאונה שילמה את מלוא דמי השכירות החודשיים על פי ההסכם, כך ששילמה עד ליום החזרת הרכב, 21/2/13, את מלוא דמי השכירות. ביום 21/12/12 ארעה תאונת דרכים וחב' הראל פיצתה את התובע בגין נזקיה בהליך, שהמבקשת לא היתה צד לו, וגבתה מהמבקשת השתתפות עצמית בסך 1,700 ₪ בצירוף מע"מ למרות שלא היתה אשמה בתאונה.

דרישת התשלום של התובעת אינה מפורטת, ולא ניתן לדעת ממנה ממה היא מורכבת. ראה נספח כתב התביעה "טופס העברת תיק למשרד עו"ד מיום..." בו נרשם הסכום 15,925.78 ₪, ללא פירוט מרכיביו, אלא חיוב בסך 67,754.78 ₪ בגין "מימוש אופציה (אומדן הרכב)", תוספת השתתפות עצמית בסך 1,989 ₪ ובניכוי הסכום "שהתקבל ע"י חברת הביטוח" 53,818 ₪. צורפה גם כרטסת המעידה על שלושה מרכיבי סכום חוב זה. עם זאת צורפה כרטסת הנהלת חשבונות אחרת ומפורטת, ממנה עולה תימוכין לטענת המבקשת כי שילמה את דמי השכירות מדי חודש בחודשו עד ליום 20/11/12, וכי בנוסף לחיובים והזיכויים שפורטו לעיל, זוכתה המבקשת בסכום 4,886 ₪ בגין "זיכוי-טיפול משפטי".

די בעובדה שהמשיבה תיקנה את הדרישה, ללא תשלום בפועל מצד הנתבעת וללא הסבר, בכשלושים אחוז מסכום הדרישה כדי להעיד כי אין מדובר בסכום קצוב.

בנוסף מתקבלות שתי טענות של המבקשת בעניין שווי הרכב על פי ההסכם, בנסיבות בהן ארע לו אובדן גמור.

טענה אחת הינה כי המשיבה חישבה את מחיר הרכב כשוויו בעת הרכישה ולא בחלוף שלוש שנים, עת הוחזר, וזאת כאמור בסעיף 3.2 לנספח ג' של חוזה השכירות העוסק בסיום מוקדם של עסקת השכירות, לפיו: "כאשר הופסקה העיסקה במהלך 12 חודשים האחרונים, יחוייב השוכר בין 103.2% ל-104.6% משווי הרכב יחסית לתקופה...". המשיבה לא הציגה כל ראשית ראיה בכתב לשווי הרכב, ויש בסיס לטענת המבקשת כי שווי הרכב צריך להיות מחושב למועד החזרתו לאור ההבדל בין הניסוח (ע"י המשיבה כמובן) "שווי הרכב" בסעיף 3.2 לעומת סעיף 3.1, בו נכתב "כאשר הופסקה העסקה במהלך 24 חודשים הראשונים יחוייב השוכר ב-103.0% מ"שווי הרכב המקורי"". ספק בפרשנות צריך להתפרש לרעת המנסח.