רועי נ' חטקריץ' ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקים בסך 3,780 ₪ אשר נגרמו כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 13.11.2016.

כנטען בכתב התביעה, רכב התובע חנה עם מנוע דומם ברמת הנשיא בחיפה, כאשר לפתע חש התובע חבטה ברכבו. רכב הנתבע, אשר יצא מחניה לא נקט באמצעי הזהירות הדרושים בעת נסיעה לאחור ופגע ברכב התובע.

בהתאם לחוות דעת השמאי ולחשבונית התיקון אשר צורפו לכתב התביעה, נגרמו לרכב התובע נזקים בסך 2,520 ₪.

כמו כן, נתבעו עלות שכרו של השמאי בסך 760 ₪, ופיצוי בגין טרחה ועגמת נפש בסך 500 ₪.

2.הואיל והנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד, ניתן נגדו ביום 21.5.2018 פסק דין בהעדר הגנה. לאחר שהוגשה בקשה לביטול פסק הדין, בוטל פסק הדין בהחלטה מיום 1.7.2018, והנתבעת 2, בהיותה המבטחת של רכבו של הנתבע 1 ("הנתבע"), צורפה להליך.

3.בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי הנתבע לא פגע ברכבו של התובע וכי לרכבו אין נזק. הנתבע צירף דו"ח חקירה של חברת הביטוח, ממנו עולה, כי הנתבע טען בפני החוקר כי לא היה מעורב בתאונה, כי הוא אינו מכיר את התובע, כי הוא אכן גר בשכונת רמת הנשיא ויש לו מקום חנייה מסודר בו הוא תמיד חונה עם חזית הרכב פונה לכיוון היציאה.

לחלופין טענו הנתבעים, כי סכומי התביעה מוגזמים ו/או בלתי מוכחים.

4.ביום 12.9.2018 התקיים בפניי דיון בתביעה. בפתחו של הדיון ביקש התובע להגיש תמונות מיום האירוע - את תעודת הביטוח, רישיון הרכב ורשיון הנהיגה של הנתבע. התובע הסביר, שכאשר חברת הביטוח שלו הכינה את התביעה לא ביקשו ממנו את התמונות, ולכן הוא מגיש אותם במהלך הדיון.

לשאלותיו של נציג הנתבעת 2 השיב התובע, כי את המסמכים שהגיש צילם ביום האירוע, וכן הציג תיעוד של הדיווח לחברת הביטוח בסמוך לתאונה.

התובע הוסיף והעיד, כי הרכב שלו עמד במאוזן לכביש רמת הנשיא (בצד ימין, במקביל לכביש) ורכבו של הנתבע עמד במאונך לכביש (בצד שמאל של הכביש, כאשר הפנים כלפי שמאל והחלק האחורי של רכבו של הנתבע פונה לכביש). כאשר הנתבע יצא ברוורס, הוא פגע ברכב התובע בצידו השמאלי האחורי.

התובע ציין, כי הוא יצא מהאוטו והנתבע נתן לו את כל הפרטים, וכי הוא זוכר שיש לנתבע כתם של צבע דהוי משמש על מכסה תא המטען.

5.לשאלותיו של התובע בדיון כל שנאמר על ידי הנתבע הינו כי הוא לא זוכר את המקרה, כי הוא לא קרה מעולם; וכי אין לו מושג איך הגיעו המסמכים שהוגשו על ידי התובע בראשיתו של הדיון לידיו.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו להם, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני מקבלת את גרסתו של התובע אודות נסיבות קרות התאונה.

7.הספק לגבי גרסתו של הנתבע, כי לא היה מעורב בתאונה התעורר כאשר התובע הציג את רשיון הרכב, תעודת הביטוח, ורישיון הנהיגה של הנתבע, אשר צולמו על ידו ביום האירוע לאחר שנמסרו לו על ידי הנתבע.

כמו כן, תיעוד הדיווח של התובע לחברת הביטוח, אשר התרחש בסמוך תאונה (בהתאם לעדותו של התובע התאונה התרחשה בשעה 8:10 בבוקר או בסמוך לכך, ותיעוד הדיווח הינו משעה 8:15) מתייחס למעורבותו של הנתבע בתאונה. לא סביר, כי היה לתובע שהות להשיג את פרטיו של הנתבע ואת פרטי חברת הביטוח של הנתבע בזמן כה קצר, אלמלא נמסרו לו הפרטים על ידי הנתבע עצמו.

בנוסף, שוכנעתי בגרסתו של התובע, מאחר שתיאר את רכבו של הנתבע (כתם דהייה של שמש על גבי תא המטען), מבלי שהדבר נסתר על ידי הנתבע.

בהסתמך על כל האמור, אני מקבלת את גרסתו של התובע אודות מעורבותו של הנתבע בתאונה.

8.באשר לטענתם החלופית של הנתבעים לגבי גובה הנזקים הנטענים - לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי, וחשבונית תיקונים. מלבד הטענה הכללית אודות גובה הנזק, לא הובאה כל טענה או ראיה שיש בה כדי להפריך את ראיותיו של התובע בענין זה. על כן אני דוחה את טענת הנתבעים באשר לסכום הנזקים.

9.הטענה אודות נזקים בשל טרחה ועוגמת נפש נטענה ללא פירוט בכתב התביעה, ובמהלך הדיון ההתייחסות לכך היתה באופן כללי לגבי בזבוז זמן ולכך ש"ירדו לתובע" שיקים, ועל כן אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש, אך אקבע, להלן, הוצאות לטובת התובע.