וכטר ואח' נ' עוזרי ואח'

1. בתאונה, שאירעה בצהרי-יום 30.9.2016 ברחוב לוי אשכול בקריית אונו, היו מעורבות מכונית אשר רשומה על שמו של תובע 1 ובה נהגה תובעת 2; ומכונית נהוגה בידיה של נתבעת 1 ומבוטחת בנתבעת 2. על תאונה זו באה, לבדה, התובענה שלפנַי. מטעמיה, ואפילו שלגרסתה תובעת 2 היא שאחראית לתאונה, לא ראתה נתבעת 1 מקום להגשתה של תביעה.

עיון בכל החומר שהונח לפנַי ובייחוד בתמונות בצבע של זירת-האירוע ושל הפגיעות בכלֵי-הרכב, ושמיעת-עדויותיהן של הנהגות שתיהן, אינם מותירים מקום לספק כי האחריות לתאונה מונחת, כולה, לפתחה של נתבעת 1. לפיכך, לתובענה שלפנַי יסוד מוצק ויש לקבלה. 

2. גרסתה של התובעת הייתה זו: התאונה אירעה כמאה מטרים לאחר ככר וכמחציתו של מרחק זה לפניו של רמזור, שבדיוק התחלף בו האור לירוק. התובעת נסעה בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה נתיבים, שמותרת בם נסיעה ישר ואילו הנתבעת נסעה בנתיב שמימינה. בניסיונה לעבור לנתיב שמשמאל, אותתה הנתבעת וסטתה מן הנתיב. היא לא הבחינה במכוניתה של התובעת, שנסעה בנתיב ההוא ופגעה בה בחלקה הימני של מכונית-התובעת. הכנף הימנית של מכונית זו נפגעה ועד לעצירה נגרמו גם שריטות בדלת הימנית. לאחר מעשה, הן במקום-האירוע והן בשיחה טלפונית שיזמה, הודתה הנתבעת באוזניה של התובעת כי לא הבחינה בה קודם לפגיעה.

כתב-ההגנה, שלעיקר היה דל-מכול-דל אפילו שהיקפו נכבד, פרט את גרסתה הנגדית של הנתבעת: התאונה אירעה קרוב מאד אל הככר ומייד לאחר שהמכוניות עברו בה; הנתבעת השתלבה כחוק בנתיב הנסיעה האמצעי וביקשה לנסוע ישר; התובעת, שמצאה את עצמה נדחקת אל הנתיב הצר שמשמאל לנתבעת, לא השתלבה כיאות בדרך; והיא נאלצה לנסות לעקוף את מכוניתה של הנתבעת משמאל וכך פגעה בה. בשום שלב לא הודתה הנתבעת באחריותה לאירוע ואין היא סבורה כי היא אחראית לו.

3. בין הגרסאות הללו אני מעדיף, ללא צל של היסוס, את גרסת-התובעת. אומר, ראשית, כי עדותה של התובעת הייתה מפורטת וכנה, והותירה בי רושם של עדות מהימנה. את גרסתה זו היא העלתה, בדיוק נמרץ, בעדותה בבית-המשפט, בכתב-התביעה ועוד קודם לכן בהודעה לחברת-הביטוח שלה, ששוגרה בו ביום-התאונה ללא שיהוי נוסף וצורפה לכתב-התביעה.

            שנית, הגרסה הזו מתיישבת היטב עם תמונות-הנזקים, שנגרמו לכלי-הרכב – ת/1 שהציגו הנתבעות במועד-הדיון ותמונות-הצבע שצירפו התובעים לכתב-תביעתם. התמונות מגלות באורח ברור כי מכוניתם של התובעים נפגעה בפגיעת-מעיכה בצדה הימני. מהותה של הפגיעה וצורתה מוליכות למסקנה כי מכונית-התובעת נפגעה בידי מכונית אחרת. אילו פגעה מכונית התובעת בכלי-רכב אחר, מצפה הייתה למצוא סימני-פגיעה בחלקה הקדמי, קרוב יותר אל החזית ולא היא. מן העבר האחר, במכוניתה של הנתבעת ניכרת פגיעה בחלק הקדמי של הכנף הקדמית השמאלית ובצדו של הפגוש הקדמי, פגיעה שמצביעה באורח מובהק על כך שזהו האזור במכוניתה של הנתבעת שפגע בכלי-הרכב האחר.

            זאת ועוד. באולם-הדיונים הוסיפה הנתבעת והעידה כי מייד ביציאה מן הככר היא הבחינה במערבל-בטון, שעמד בצד-הדרך וביקשה לעקפו משמאל. לשם כך היא אותתה ופתחה בעקיפה. לא זו בלבד שזכרם של הדברים הללו לא בא כלל בגרסתה שבכתובים, אלא שמאליו אתה שומע מתיאור זה של הדברים כי הנתבעת היא שסטתה מנתיבה, בניסיון-עקיפה, ולא התובעת. גרסה מאוחרת זו, שנאמרה בבית-המשפט תחת אזהרה, אמינה עלי יותר ממה שכתב עבור הנתבעת מאן דהוא מטעמה של חברת-הביטוח בכתב-ההגנה. היא מתיישבת היטב עם גרסתה של התובעת כי הנתבעת היא שפגעה בה ולא להפך.

אוסיף כי אמין עלי תיאורה של התובעת את הדברים, שהשמיעה באוזניה הנתבעת מייד לאחר התאונה וכן בשיחת-הטלפון (שאגב, אין זה מעלה או מוריד בעינַי מדוע התקיימה). אילו ביקשה התובעת לבדות את הדברים הללו מלבה, מה צורך נמצא לה לדייק ולומר כי הנתבעת הודתה כי אותתה קודם לפגיעה – לא אדע. הפירוט הזה מקנה לגרסתה של התובעת, גם בנקודה זו, נופך של אמינות ועולה ממנו כי הנתבעת הייתה מודעת היטב, בזמן-אמת, לאחריותה לתאונה.

4. התובעים הוכיחו לבית-המשפט בראיות כדין את הנזקים לכלִי-הרכב, שתוקנו בפועל ועלותם 7,252 ש"ח ואת שכר-הטרחה ששולם לשמאי מטעמם – 850 ש"ח נוספים. אין כל יסוד להתערב בחוות-דעתו של השמאי, שהנתבעות לא ביקשו כי יוזמן להיחקר בחקירה נגדית וממילא לא הציגו חוות-דעת חלופית למפורט בחוות-דעתו.

מה אעשה ושוב מוצא עצמו בית-משפט זה נדרש להטעים באוזניה של חברת-ביטוח – כאן היא נתבעת 2 – את חוסר-השחר בטענה, המופיעה תדירות בכתבי-הגנה מאת חברות-ביטוח, כי "לתובעים לא מגיע כל פיצוי בגין 'עוגמת נפש' שכן, אין מדובר בתביעה לנזקי גוף" (פִּסקה 12 לכתב-ההגנה). הבל משפטי זה – מוטב היה לו כי לא יירשם. אדרבה, המאמץ לחלץ, כמו בכוח, גרסה חלופית אשר תוכל לעמוד אל מול גרסתם המוצקה של תובעים – ודומני כי זו מן התרומות המשמעותיות שבהצטרפותה של חברת-ביטוח לרשימת-הנתבעים – ראוי לו כי יענה בהגדלתו של סכום-הפיצוי, הנפסק בגין נזק שאיננו ממוני. בנדון כאן עתרו התובעים, מטעמי-"עיגולו" של סכום-התביעה הכולל ובשכל ישר, לסך של 1,498 ש"ח בגין עוגמת-הנפש, הטרחה והוצאות-המשפט. למזלן הטוב של הנתבעות לא נתבקש סכום גבוה מכך. לו נתבקש, כל מקום היה, להשקפתי, לפסקו לזכות-התובעים.