עזיאל נ' תקשורת

ביום 8.7.15 רכשה התובעת יחד עם בעלה משה עוזיאל מכשיר טלפון חדש ומתקדם, המקושר למנוי 050-7497341, וביקשה לשלמו, באמצעות הוראת הקבע מחשבונה, בפריסה ל-12 תשלומים.

במסגרת כתב התביעה טוענת התובעת, כי הנתבעת גבתה ממנה סכומי כסף בגין שיחות ועלות מכשיר טלפון שנרכש עבור בעלה, למרות שנפרדה ממנו ביום 14.7.15.

לטענתה, היא זכאית לפיצוי בסך 2,200 ₪ וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 5,000 ₪.

לטענת הנתבעת, התנהל חשבון משותף על שם התובעת ובן זוגה מזה מספר שנים. בן הזוג רכש את מכשיר הטלפון כאשר החשבון היה חשבון משותף של התובעת ובן זוגה כאחד.  

הנתבעת אף טענה, כי בדיקה במערכותיה מעידה, כי ביום 11.9.16 התובעת או בן זוגה, פנו אל הנתבעת וביקשו להעביר את המנוי 050-7497341 על שם משה עוזיאל וכי כל החיובים יועברו לנ"ל. כך בוצע.

לטענת הנתבעת, בעת ביצוע העברת הבעלות, הסתיימו התשלומים עבור המכשיר נשוא התובענה. 

בשל כל האמור לעיל, הנתבעת מכחישה מכל וכל את הסעד המופרך בסך של 7,200 ש"ח אותו דורשת התובעת בכתב תביעתה.

עיון בטענות התובעת הן בכתב והן בע"פ מראה שאין ממש בטענותיה, והתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.

הנתבעת חייבה את התובעת כל עוד החשבון שלה ושל בעלה התנהל במשותף. אכן, אין חולק שביום 8.7.15 רכשה התובעת ביחד עם בעלה מכשיר טלפון חדש והסכם הרכישה מראה, כי חשבון התובעת ובן זוגה התנהל במשותף עד ליום 11.9.16.