ת"ק 9624-09-14 הורנשטיין נ' ש. שלמה רכב בע"מ

מונחת לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי פח שאירעו לרכבה בתאונת דרכים מיום 30.7.14.

לדברי נהגת רכב התובעת היא רצתה להכנס לחניה שמימינה בנסיעה לאחור, ולצורך כך היא נאלצה "לזלוג" לנתיב הנסיעה הנגדי. לטענתה, מהנתיב הנגדי הגיע רכב הנתבע. התובעת עמדה במקומה על מנת לאפשר לנתבע לעבור והיא תוכל לחנות בבטחה. לטענתה, כאשר היתה בעצירה מוחלטת הוא עקף אותה מצד ימין כיוון נסיעתה ופגע ברכבה לכל אורך צדה הימיני של מכוניתה תוך שרכבה מתרומם כתוצאה מהפגיעה. לגרסתה, בעוד היא מתקשרת לאביה לברר עמו כיצד עליה לפעול ברח הנתבע מהמקום מבלי להשאיר פרטים, והוא אותר לאחר מכן באמצעות המשטרה לפי צילום מספר הרשוי של הרכב אותו צילמה התובעת.

מנגד, מאשר הנתבע כי עקף את מכונית התובעת אולם לטענתו הפגיעה ארעה כתוצאה מכך שנהגת רכב התובעת היא שהחלה בנסיעה לאחור.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות התובעת, הנהגת שנהגה ברכבה בעת התאונה ואת נהג הנתבעת הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ואלה נימוקי:

1. מטעם הנתבעת לא התייצב נציג מוסמך ומורשה להופיע בבית משפט לתביעות קטנות, החלטתי לקיים את הדיון "בהעדר" התייצבותה. בפועל, הנהג שנהג ברכב הנתבעת התייצב והעיד ופרש בפני בעדותו את פרטי גרסת הנתבעת לקרות התאונה, כך שלמעשה לא היה זה דיון "בהעדר".

2. אני מאמינה לנהגת רכב התובעת כי התאונה ארעה בדרך בה היא תארה אותה בפני, דהיינו כי פנתה שמאלה לנתיב הנגדי עצרה על מנת להכנס לחניה בצד ימין של כוון נסיעתה, וכאשר היתה במצב של עצירה, עקף אותה נהג הנתבעת מצד ימין ופגע ברכבה בצד הימיני.

3. עדותה של התובעת נתמכת בעדות נהג הנתבעת מר אלי יוספי שאישר כי נהגת רכב התובעת עמדה וכי עקף את רכב התובעת הגם שהוא מתכחש לאחריותו לתאונה.

4. עצם העקיפה של רכב התובעת המצריכה חדירה לנתיב הנגדי של כיוון נסיעתו היא פסולה. ככל שלשיטתו היה במצב של עצירה כאשר ראה את רכב התובעת ואף צפר לה לגרסתו, היה עליו להמתין עד שתסיים את נסיעתה אחורנית ותכנס לחניה ותפנה לו את נתיב הנסיעה. הוא לא עשה כן.

5. הוסף לכל הנ"ל את העובדה כי נהג הנתבעת ברח ממקום התאונה מבלי להשאיר פרטים מזהים, וההזדקקות למשטרה לצורך האיתור גם הם אינם מוסיפים לאמינותו וזאת בלשון המעטה. בהקשר זה טען הנתבע כי בעת התאונה היו ברכבו בתו וחברתה אשר החלו לבכות, הוא נלחץ מכך והחליט לעזוב את המקום. יצויין כי המדובר בילדות בנות 11, אינן תינוקות, וממילא ככל שבכו לא היה מקום לעזוב את מקום התאונה ולהשאיר את התובעת (שעצמה היתה נערה צעירה - היום חיילת) במקום.