ת"ק 9556-02-14 זיידמן ואח' נ' ברכה ואח'

לפני תביעה נזיקית לתשלום סך 12000 ₪ המהווה לטענת התובעים נזק והוצאות שנגרמו להם עקב תאונת דרכים שאירעה בין רכבם ולבין רכב הנתבעים ביום 14.7.13 בתל חנן.

אין חולק כי התאונה אכן ארעה ברם הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת אופן קרות התאונה וחלוקת האשם ביניהם.

שני הנהגים, התובע 1 והנתבע 1 העידו והדגימו כיצד ארעה התאונה לגרסתם, התובע טען כי יצא מחניה המרוחקת כ-100 מטרים ממקום התאונה ונסע ישר בכביש שירות כשמימינו מכוניות החונות במקביל לנתיב נסיעתו ומשמאלו מכוניות שחונות בניצב לנתיבו שם גם חנה הנתבע. כאשר הגיע בסמוך מאד לרכב הנתבע, יצא האחרון מהחניה באופן מפתיע ומבלי לתת לו זכות קדימה, התובע צפר ובלם ברם התאונה אירעה ופינת רכבו השמאלית פגשה את פינת רכבו הימנית של הנתבע.

לדבריו הנתבע הודה במקום ורק אחר כך חזר בו מהודאתו.

גרסת הנתבע שונה, לטענתו יצא רכב התובע מחניה סמוכה במקביל לנתיב הנסיעה כאשר גם הוא-הנתבע החל לצאת מחנייתו, לגרסת הנתבע, התובע היה עסוק בטלפון הסלולרי שלו ולכן סטה לכיוונו, הנתבע טוען כי ניסה לשלב להילוך אחורי אך לא הספיק להתחמק.

יודגש כי הנתבעים אינם כופרים לחלוטין בחבותם אלא טוענים כי אחריותם לתאונה איננה רבה יותר מאחריות התובע.

לאחר ששמעתי את העדויות הנני מעדיף את עדות התובע, זו הייתה רציפה והגיונית יותר מול עדות מהוססת של הנתבע אשר התקשה לזהות את רכבו באחת התמונות שצורפו לתביעה למרות שהיו בידיו מזה זמן רב. הנתבע התבקש להראות באותה תמונה מהיכן יצא התובע (שכן החניות במקביל לנתיב נראות היטב באותה תמונה) ברם לא הייתה שום חניה כזו פנויה, הנתבע התקשה כאמור לזהות את רכבו וניסה לטעון כי תמונה אחת שצורפה לתביעה היא אכן של רכבו והתמונה לגביה נשאל הגם שנראה בה רכב דומה מאד, איננה של רכבו.

הנתבע טען כי כיפוף כלשהו בפגוש רכב התובע איננו נראה לו כשייך לתאונה, ספק אם כך הדבר ברם ממילא הורה השמאי על החלפת הפגוש והפגיעה המינורית עליה הצביע הנתבע איננה מעלה או מורידה לעניין עלות התיקון.

אשר לשאלת הנזק לא ראיתי מקום לפסוק את כל הנזק העקיף ועוגמת הנפש והנני מעמיד את נזקי התובע על סך 8000 ₪ ומשכך ישלמו הנתבעים לתובע, יחד ולחוד, סך 8000 ₪ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.