ת"ק 9535-03-16 סינרייך ואח' נ' גינדי גרדנס בע"מ

1.תביעה זו עניינה בטענה להפרת התחייבות במסגרת הסכם לרכישת דירת מגורים, והפרת הוראה חוקית המחייבת להתקין מערכת סולארית לחימום מים בדירה בקומה 12 בבניין רב קומות.

אבהיר כבר בשלב זה, כפי שיפורט להלן, שהגעתי למסקנה כי לא הופרה חובה חוקית של הנתבעות. עם זאת, מצאתי שהנתבעת 1 הפרה התחייבות שנתן נציג מכירות מטעמה לתובעים, במהלך המשא ומתן שבסופו נחתם ההסכם מכוחו רכשו התובעים את דירת המגורים שלהם. בשל הפרה זו, קבעתי כי מוטל על הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקיהם, בסכום הנמוך משמעותית מזה שנדרש בכתב התביעה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובעים רכשו מהנתבעת 1 דירת מגורים בקומה 12 ולטענתם הובטח להם כי תהיה לדירה מערכת חימום מים סולארית, וכזו לא סופקה.

מדובר בבניין מגורים בן 14 קומות ברחוב זבולון המר 2 בראשון-לציון, שהוא בניין חדש אשר הבקשה להיתר בניה בעניינו הוגשה ביום 28.02.13, הסכם המכר עם התובעים נחתם ביום 04.07.13 והחזקה בדירה הועברה לתובעים ביום 19.08.15.

לטענת התובעים, נציג המכירות של הנתבעת 1 התחייב בפניהם כי "יהיה דוד שמש בדירה" ורק לאחר שנכנסו לגור בה, התברר להם כי לא קיימת מערכת סולארית לחימום מים.

התובעים סבורים כי על פי תיקון בסעיף 1.09 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: התיקון), מחויבת הנתבעת 1 להתקין בבניין מערכת סולארית לאספקת מים חמים ב- 7 הקומות העליונות. בשל כך, הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעת 2 אשר אישרה את אכלוס הבניין על אף העדר המערכת הסולארית לחימום מים בקומות העליונות.

3.לעניין הדין החל, טענו הנתבעות כי התיקון נכנס לתוקף והוא חל על בקשות להיתר שהוגשו החל ביום 01.03.13, קרי, לאחר המועד שבו הוגשו הבקשות להיתר לבניין נושא כתב התביעה. בשל כך, סבורות הנתבעות כי לא חלה על הנתבעת 1 חובה חוקית להתקין מערכת סולארית ולא הופרה כל חובה כזאת.

4.לעניין הטענה להפרת התחייבות, טענה הנתבעת 1 (להלן: החברה) כי אף אם נציג מכירות מטעמה הבטיח לתובעים שתותקן בדירה מערכת סולארית – דבר שהוכחש – על פי נוסח החוזה אין תוקף להתחייבות כזו. לטענת החברה, נקבע בסעיף 3.6.2 להסכם המכר כי כל הבטחה או התחייבות שנתן נציג מכירות בטל, אלא אם הוא מצא ביטוי בחוזה הכתוב שנחתם על ידי הצדדים.

לנוכח סעיף זה טענה החברה כי גם אם הבטיח נציג המכירות שתהיה מערכת סולארית בדירה, הרי שאם במפרט נרשם שאין מערכת כזו, אין כל משמעות לאותה הבטחה שלא מצאה ביטוי בחוזה הכתוב.

הפרת חובה שבדין

5.לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הוראות הדין ואת הפרסומים הרשמיים, נחה דעתי כי התיקון לא חל על היתר הבנייה של החברה במקרה דנן. אמנם, התיקון פורסם בקובץ התקנות הרשמי ביום 12.12.12, אולם הוראה כזאת נכנסת לתוקף 30 ימים לאחר פרסום הודעה בדבר התיקון. הודעה כאמור פורסמה בילקוט הפרסומים, חוברת 6541, ביום 30.01.13 והיא צורפה כנספח 2 לכתב ההגנה של הנתבעת 2 (להלן: העיריה). כאמור בהודעה התיקון ייכנס לתוקפו 30 ימים לאחר פרסומה של ההודעה ברשומות, ויחול על בקשה להיתר שהוגשה ביום התחילה או לאחריו.

מכאן עולה כי התיקון חל על בקשה להיתר שהוגשה ביום 1.3.13 ואילך, ואינה חלה על הבקשות להיתרים שהגישה החברה בנוגע לבניין בו נמצאת דירת התובעים.

6.כפועל יוצא מקביעה זו, נראה כי אין עילת תביעה כנגד העיריה, אשר כלפיה נטען רק שלא אכפה את ההוראה החוקית ולא עמדה על כך שתוקם מערכת סולארית בבניין, כתנאי למתן תעודת גמר.

חתימה על הסכם המכר

7.הלכה פסוקה היא שאין לקבל טענה לפיה אדם לא טרח לקרוא על מה הוא חותם אלא במקרים קיצוניים ביותר (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' זהבה לופו, פ"ד נ"ד (2) 559 [2000]; ע"א 467/64 אולגה אסתר שוורץ נ' שושנה סנדור, פ"ד יט (2) 113 [1965]).

יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 6799/02, יולזרי משולם נ' בנק המזרחי, פ"ד נח (2) 125, בעמ' 149 [2003]:

"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא... עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה..."

8.מהלכה זו עולה כי החזקה האמורה היא חזקה הניתנת לסתירה. בענייננו, התובעים טענו כי חוזה המכר (על נספחיו) כללו 108 עמודים, וכי נדרשו לחתום על המסמכים בתוך תקופה קצובה של 3 ימים, שכן מדובר במכירה מסוג "פרי-סייל" המוגבלת בזמן. עוד טענו התובעים כי לא ניתנה להם אפשרות לעיין במסמך לפני מועד חתימתו וממילא, מדובר במסמך המקיף 108 עמודים אשר אדם סביר אינו יכול לקרוא בפרק זמן קצר וקצוב כפי שעמד לרשותם (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 8-31).