בכר נ' איכנולד

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 12.11.16. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 9,376 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי, ייעוץ משפטי, אגרת בית משפט, הוצאות נסיעות והפסד ימי עבודה.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה בשל סטיית רכב הנתבעות מנתיב נסיעתו לעבר רכבו, שעמד בחניה מוסדרת לצד הדרך. לטענת התובע, באותה עת היתה דלתו האחורית השמאלית של רכבו פתוחה לעבר הכביש, שכן היה בעצומה של הוצאת ילדו מהמושב האחורי של הרכב של ישב במושב בטיחות, ורכב הנתבעות פגע בדלת הפתוחה וגרם לנזקים הנתבעים.

לטענת הנתבעות, בשעה שנסע רכבן בנתיבו נפתחה לפתע דלת רכב התובע וכתוצאה מכך נפגע רכבן.

בדיון העידו התובע ורעייתו, שנכחה אף היא בתאונה והיתה עדה לה, ונהגת רכב הנתבעות.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו של התובע – בין היתר לנוכח מיקום הפגיעות בכלי הרכב ואופיין אשר מלמדים על הסתברות רבה יותר לפגיעה של רכב הנתבעות, תוך גדי נסיעה קרובה מדי לכלי הרכב החונים, בדלת הפתוחה.

יחד עם זאת, יש להטיל על התובע אשם תורם לקרות התאונה, בשיעור 30%, שכן בניגוד להוראות הדין פתח את דלת הרכב לעבר התנועה הנוסעת ועמל להוציא מהרכב את ילדו לכיוון התנועה – ולא לצד המדרכה, כפי שהיה צריך לנהוג.

נוכח אי-הוכחת ראשי הנזק המתייחס להוצאות נסיעות והפסד ימי עבודה, אני דוחה רכיבים אלו של התביעה. כן מצאתי לדחות את התביעה לפיצוי בגין ייעוץ משפטי, שכן אף שאין מניעה לקבלו אין מקום לפסוק הוצאות אלו במסגרת פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 4,900 ₪ וכן את אגרת התביעה בסך 93 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.