ת"ק 9462-08-13 שרעבי ואח' נ' אלבז ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד, אשר עניינן תשלום נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע מ"ר 20-679-10 ולרכב הנתבע 1 מ"ר 41-303-56 בעטיה של תאונת דרכים מיום 9.4.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 07:15 או בסמוך לכך, בצומת הרחובות לינקולן וקרליבך בתל-אביב. בתאונה היו מעורבים רכבו של התובע, שהיה נהוג בידי התובע (להלן: "התובע"), ורכב של הנתבע 1, בו נהג מר אור אלבז (להלן: "נהג הנתבע 1"). בין הצדדים ניטשה מחלוקת, הן באשר לנסיבות קרות התאונה והן באשר לגובה הנזק. לשם הנוחות, יכונו בעלי הדין לאורך פסק הדין, בהתאם למעמדם בתיק העיקרי, אף כשההתייחסות תהא גם לתביעה שכנגד. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו על ידי.

בפתח דבר אתנצל בפני הצדדים על העיכוב שחל במתן פסק הדין. עיכוב זה נבע מעומס עבודה כבד שהיה מוטל על מותב זה בתקופה האחרונה, ומתקלה מנהלתית בחתימת טיוטת פסק הדין.

כיצד התרחשה התאונה?

בהתאם לטענות התובע, כפי שנטענו בכתב התביעה, וכפי שהועלו בדיונים שהתקיימו בפני, התאונה התרחשה עת הוסע רכב התובע בנתיב האמצעי מבין שלושה, ברחוב לינקולן בתל-אביב, מכיוון מערב לכיוון מזרח. כאשר הגיע רכב התובע לצומת "בית מעריב", עצר במופע אור אדום ברמזור. עת התחלף הרמזור לירוק, החל רכב התובע בנסיעה ישר לכיוון רחוב יצחק שדה. לפתע, הרגיש התובע חבטה עזה בצד שמאל קדמי של רכבו. לטענת התובע, רכב הנתבע 1 פגע ברכבו לאחר שנהג הנתבע 1 לא ציית למופע אור אדום ברמזור שהוצב בכיוון נסיעתו. התובע מוסיף וטוען, כי ניסה למנוע את התאונה, עת בלם את רכבו בפתאומיות על מנת שלא להתנגש ברכב הנתבע 1, לאחר שזה נהג במהירות גבוהה. כתוצאה מכך, נפגע רכב התובע מאחור על ידי רכב צד ג', מר סלפטר גדעון (להלן: "מר סלפטר"). התובע טוען עוד, כי לאחר התאונה המשיך רכב הנתבע 1 בנסיעה וחנה מאחורי הצומת. לאחר מכן, החל נהג הנתבע 1 לצלם את הנזקים ברכבים המעורבים, וברח ממקום התאונה. התובע מבהיר, כי לאחר התאונה ניגש לתחנת המשטרה ודיווח על התאונה. כמו כן, פעל התובע כדי להשיג את מספר הטלפון של הנהג הפוגע באמצעות בלש פרטי.

כנזכר לעיל, גרסת התובע נתמכת בעדות מר סלפטר. מר סלפטר העיד, כי במועד התאונה עמד רכבו אחרי רכב התובע ברמזור אדום. לאחר שהרמזור התחלף לירוק, החל רכב התובע בנסיעה. רכבו של מר סלפטר החל בנסיעה אף הוא, כאשר לפתע חלף רכב הנתבע 1 מרחוב קרליבך כאשר הוא אינו מציית למופע אור אדום ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו. מר סלפטר העיד בחקירתו, כי רכבו פגע ברכב התובע מאחור. מר סלפטר הוסיף ונשאל בחקירתו, כיצד תיתכן פגיעה בדלת אחורית ימנית ברכב הנתבע 1 ללא פגיעה בחזית הרכב. על כך השיב מר סלפטר כדלקמן: "ברגע שהוא עבר באדום במהירות והוא שם לב פתאום שהרכב של שרעבי נמצא בחוץ הוא עשה מן הטיה ולכן הוא פגע בו בחלק האחורי ולא בחזית. הכנף עם הדלת פגוע אצלו".

בהתאם לטענות הנתבעים, כפי שנטענו בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, וכפי שהועלו בדיונים שהתקיימו בפני, התאונה התרחשה עת נסע רכב הנתבע 1 ישר בנתיבו ונכנס לצומת, כאשר הרמזור התחלף לירוק בכיוון נסיעתו. לפתע, הבחין נהג הנתבע 1 ברכב התובע מגיח מימין ומתפרץ לצומת לא פנוי ברמזור אדום. לטענת נהג הנתבע 1, רכבו סטה מנתיבו עקב הפגיעה החזקה בו. לטענת הנתבעים, הנזק לרכב הנתבע 1 הינו לאורך צד ימין ולא בחזית. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי לא ניתן לתת אמון בגרסת העד סלפטר שהוזמן להעיד מטעם התובע. לטענתם, רכבו של מר סלפטר נסע מאחורי רכב התובע ולא ראה את שהתרחש. זאת ועוד, עצם הפגיעה ברכב התובע מאחור, מעידה על חוסר ערנות מצדו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו בתיק ולאחר ששמעתי את עדויות התובע, נהג הנתבע 1 והעד סלפטר, מצאתי כי דין התביעה העיקרית להתקבל ברובה ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה הקטן. כידוע, במשפט האזרחי השתרש הכלל לפיו, "המוציא מחברו עליו הראיה". דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו. על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר ישכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. בענייננו, לאחר ניתוח מארג הראיות, ראיתי לקבוע כי האחריות העיקרית לגרם התאונה מוטלת על נהג הנתבע 1. יחד עם זאת אני סבורה כי יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם בשיעור 15%. אנמק בקצרה. ראשית, בחרתי להעדיף את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה. גרסת התובע הייתה עקבית, סדורה ורציפה ונתמכה בעדות מר סלפטר, אשר הינו עד אובייקטיבי ונטול כל אינטרס בתביעה. עדותם של התובע ומר סלפטר הייתה ברורה ונחרצת ולפיה נהג הנתבע 1 חצה את הצומת ברמזור אדום. מצאתי לתת אמון בעדויות אלה. שנית, למוקדי הנזק ברכבים המעורבים (צד שמאל קדמי ברכב התובע ונזק לאורך כנף ימין ברכב הנתבע 1) ניתן הסבר סביר ומניח את הדעת בעדותו של מר סלפטר. מר סלפטר העיד, ועדותו לא נסתרה, כי נהג הנתבע 1 "עשה מן הטיה ולכן הוא פגע בו בחלק האחורי ולא בחזית". אני מוצאת כי יש בעדות העד סלפטר מן האמת ומשכך, אני מאמצת אותה.

שלישית, אינני מקבלת את גרסת הנתבעים באשר לאופן קרות התאונה, לאור התנהגות נהג הנתבע 1, לאחר התאונה עצמה. מן הראיות עולה, כי נהג הנתבעת 1 לא השאיר פרטים בזירת התאונה ואילץ את התובע להשיג פרטים אלה בדרכים עקיפות. נראה תמוה בעיניי כי אדם הבטוח בצדקתו יימלט, שהרי גם לרכבו נגרמו נזקים מן התאונה. יותר מסתבר ומתקבל לקבוע כי אי מסירת הפרטים לתובע מהווה הודאה בהתנהגות מצד נהג הנתבעת 1 באחריות לגרימת הנזקים לרכבים המעורבים בתאונה. רביעית, דומתני, כי יש מקום לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 15%, שכן, עסקינן במקרה בו רכב התובע נכנס לצומת בתחילת נסיעה מבלי שבדק עובר לכניסתו לצומת האם זו פנויה. ברי, כי גם אם מופע הרמזור בכיוון הנסיעה הינו ירוק, חלה חובה על רכב הנכנס לצומת לנקוט במשנה זהירות ולהיות קשוב לתנאי הדרך. כניסה לצומת איננה מהווה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, הכפופה לכללי זהירות מתחייבים.

אשר על כן, אני קובעת כי האחריות לתאונה תחולק בין התובע לבין נהג הנתבע 1 באופן בו התובע יישא ב-15% מהאחריות ואילו נהג הנתבע 1 יישא ב- 85% מהאחריות.

שאלת גובה הנזקים

אדון תחילה ברכיבי התביעה העיקרית: יש מקום לקבל את ראש התביעה שעניינו נזק ישיר לרכב התובע, בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי לעיל, ובהפחתת רכיב המע"מ. החלטתי להפחית את רכיב המע"מ משום שלא הוצגה לעיוני קבלה המלמדת על תשלום בפועל למוסך בגין תיקון רכב התובע, לפי השמאות מיום 6.6.13. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 7,543 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 6.8.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.