ת"ק 9312-12-14 קוניג ואח' נ' דלתות מולטי דור בע"מ ואח'

1.בתביעה שהוגשה על ידי התובעים נטען כי ביום 4.2.2014 נרקמה עסקה עם הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) לרכישת דלתות חוץ ופנים וכן להתקנתם בביתם שבהקמה. נטען כי עד למועד הגשת כתב התביעה, לא סיפקה הנתבעת את המוצרים שהם רכשו, למעט התקנת משקופים ודלת ממ"ד. על כן, טוענים התובעים כי על הנתבעים לשלם להם סך של 25,000 ₪. כאן המקום להבהיר כי שווי העסקה הכולל הוא 35,000 ₪, ומתוך סכום זה שילמו התובעים לנתבעת סך של 25,000 ₪.

2.הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, ונתבע 2 (להלן: הנתבע) ציין כי אין היא פעילה יותר. הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בה טען גם כי יש לעכב את ההליכים נגדו לאור הליכי פשיטת רגל שהוא נקט, וכי מכל מקום ההתקשרות נעשתה בין התובעים לנתבעת ולא עם הנתבע, ועל כן אין עילה לחיובו באופן אישי. עוד נטען על ידי הנתבע כי התובעים פעלו בחוסר תום לב והעלימו פרטים מהותיים, בין היתר כי הדלתות היו מוכנות בחודש ספטמבר 2014, הנתבעת ביקשה לספקם לתובעים, אך אלה האחרונים סירבו לקבלם.

3.ביום 8.3.2015 התקיים דיון במהלכו העידו הצדדים, העלו את טענותיהם והגישו מסמכים. לאור אופי ההליך, ולאור כך שהתביעה הוגשה גם נגד הנתבע באופן אישי, ולגביו לא פירטו התובעים בתביעתם מדוע יש לחייבו באופן אישי, אפשרתי לצדדים להביא ראיות ולטעון בעניין זה.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם, וכן עיינתי בראיות שהוגשו על ידי הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה נגד שני הנתבעים. נימוקיי – להלן:

5.אפתח בתביעה נגד הנתבעת. למעשה הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ודי בכך כדי לחייבה במלוא סכום התביעה, עם זאת אתייחס בקצרה לגוף הטענות. אין מחלוקת כי התובעים התקשרו עם הנתבעת בעסקה לרכישת דלתות מסוגים שונים, ואין מחלוקת כי התובעים שילמו סך של 25,000 ₪, מכלל העסקה שהייתה ע"ס 35,000 ₪. לתביעה צורפה הצעת מחיר מיום 30.1.2014 שפירטה את המוצרים ועלות כל יחידה. ביום 4.2.2014 נערכה הזמנה וסוכם המחיר. לכתב התביעה צורפו שתי קבלות, האחת ע"ס של 5,000 ₪ מיום 4.2.2104 והשניה בסכום של 20,000 ₪ מיום 21.10.2014. לא הייתה מחלוקת כי הנתבעת סיפקה דלת אחת, משקופי פלדה של שלוש דלתות נוספות וכן הכנה של 11 משקופי עץ (מה שמכונה משקופים "עוורים"). הנתבע, שהוא אחד מבעלי מניותיה ומנהליה של החברה- הנתבעת, לא חלק על הנתונים הנ"ל. המחלוקת היחידה הייתה לגבי שווים של הפריטים שסופקו. לטענת התובעים שווים הוא כ- 3000 ₪ ולטענת הנתבע הפריטים שסופקו הם בשווי של 7500 ₪ (עמ' 3 לפרוטוקול). בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי שווים של משקופי העץ שסופקו הוא כ- 1500 ₪, והמחלוקת שנותרה אפוא היא לגבי משקפי המתכת והדלת שסופקה. עיון בהצעת המחיר מלמד כי היא כוללת שתי דלתות פלדה: אחת בשווי 2400 ₪ והשניה בשווי 3000 ₪. לא הובאו ראיות אילו דלת סופקה ועל כן, ובשים לב לנטל המוטל על התובע להוכיח תביעתו, אניח לטובת הנתבעים כי המדובר בדלת ששוויה 3000 ₪. אשר למשקופים, הצעת המחיר אינה נוקבת במחיר המשקופים בנפרד מהדלתות. כאמור לפי הצעת המחיר, הדלתות הם בשווי של 2400 ₪ ו- 3000 ₪. גם בעניין זה לא הובאו נתונים מספקים ועל כן אני מעריך כי שווי המשקופים הוא כשלישי משווי הדלת, דהיינו; 1000 ₪ כל משקוף.

בשים לב לקביעות הנ"ל ניתן לסכם ולקבוע כי שווי הפריטים שסופקו על ידי הנתבעת מסתכם בסך של 7500 ₪, כטענת הנתבע. הואיל והתובעים שילמו סך של 25,000 ₪, יש לנכות מסכום זה שווי הפריטים שסופקו, ועל כן – על הנתבעת להשיב לתובעים סך של 17,500 ₪. התובעים לא טענו טענות נוספת להפסדים, הוצאות או נזקים אחרים, ועל כן יש לפסוק לטובתם את הסכום הנ"ל.

אציין במאמר מוסגר כי לאחר שהנתבעת לא סיפקה את הדלתות, התנהל משא ומתן בין התובעים לבין דלתות חמדיה (החברה שייצרה חלק מהדלתות) ובמסגרת זו הוצע לספק את הדלתות לתובעים תמורה תשלום סך של 14,071 ₪ סכום שלטענת חמדיה משקף את התמורה שהנתבעת הייתה אמורה להעביר לה בגין הדלתות, ללא התקנה ופרזול. גם בשים לב לסכום זה, נראה שהסכום שנקבע על ידי משקף נכונה את ערך הפריטים שסופקו.

6.כאמור, מלבד התביעה נגד הנתבעת, הגישו התובעים את תביעתם גם נגד הנתבע ובמהלך הדיון הוסיפו ופירטו כי הנתבע, עמו היו בקשר, הוליך אותם שולל והציג בפניהם מצגי שווא. סבורני כי התמונה שעולה מן הראיות שהונחו בפניי, מוליכה למסקנה כי יש מקום לחייב את הנתבע באופן אישי.

7.ברמת הכלל, קיימים שלושה מסלולים לדיון בשאלת חיובו באופן אישי  של הנתבע. קיומה של התחייבות אישית של הנתבע כלפי התובעים, במאובחן מהתחייבות הנתבעת כלפי התובעים; הרמת מסך בין הנתבעת לבין הנתבע מכח היותו בעלי המניות ומנהל בנתבעת; הטלת אחריות אישית על הנתבע מכוח היותו נושא משרה בנתבעת. המסלול הרלוונטי במקרה שלפנינו הוא המסלול האחרון, קרי הטלת אחריות אישית על הנתבע מכח היותו נושא משרה בנתבעת, ונתמקד אפוא במסלול זה.