ת"ק 9210-07-16 כהן ואח' נ' גזיאל

מונחת לפני תביעת מתווך לדמי תיווך בגין מכירת דירה.

התובעים הם בעלי משרד תיווך של נדל"ן.

לדברי התובעים ביום 13.5.15 חתמה הנתבעת על התחייבות כלפי התובעים ולפיה שכרה את שירותם לחיפוש דירה לקניה. שכר התובעים בהתאם להתחייבות היה אמור להיות 1.5% + מע"מ ממחיר רכישת הדירה. [נספח "א" לכתב התביעה]. לטענת התובעים הם עסקו בחיפוש כזה והציגו לנתבעת מספר דירות, ובסופו של יום זו רכשה באמצעותם דירה בסכום של 1,615,000 ₪.

הנתבעת מודה בכך שחתמה על כתבה ההתחייבות, אולם טוענת כי התובעים רימו אותה ולמעשה המחיר בו היא רכשה את הדירה איננו המחיר האמיתי אלא הוא מחיר מוגדל הכולל בתוכו גם את דמי התיווך שאותם חייב היה המוכר לשלם ולמעשה היא שילמה במחיר זה את דמי התיווך של המוכר.

הנתבעת הביאה התכתבות בין עוה"ד משני הצדדים, תצהיר של אדם בשם גריגורי פוקס שלא הובא להעיד ולא נחקר, וכן עדויות של אביה ואמה של הנתבעת שחזרו – פחות או יותר – על גרסת הנתבעת.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, ושמעתי את עדויות הצדדים ועדיהם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. ואלה נימוקי:

1. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת חתמה על כתב ההתחייבות נספח "א" לכתב התביעה.

2. בניגוד לטענתה כאילו המוכר לא שילם את דמי התיווך העידה התובעת 1 כי המוכר כן שילם את דמי התיווך עוד באותו היום בו נחתם החוזה. [ע' 4 שורה 10 לפרוטוקול]. קבלה בגין התשלום אף הוגשה לבית המשפט. התובעת 1 גם הסבירה בבית המשפט כי לאחר שהמוכר שילם את דמי התיווך אומנם נשאר לו רק הסכום "הנקי" של 1,590,000 ₪ אך כשהוא חתם על כתב ההתחייבות הוא ידע כי הדבר יעלה לו דמי תיווך, ולכן עשה לעצמו את התחשיב של הסכום אותו רצה כי ישאר לו "נקי" ביד, בהתחשב בצורך בתשלום דמי תיווך. התובעת 1 העידה על כך בכנות, לא הסתירה דבר והסברה הגיוני ומתקבל על הדעת. אני מקבלת הסבר זה.

3. אינני מקבלת את טענת הנתבעת ועדיה שהם הוריה. הנתבעת נהלה מו"מ והתמקחות על מחיר הדירה באמצעות התובעים. היא היתה בדירה, פגשה את המוכר ואיש לא מנע ממנה להתמקח גם עמו ישירות על מחיר הדירה. הנתבעת הסכימה על מחיר הדירה וחתמה על חוזה רכישה.