ת"ק 9197-06-15 צוקר נ' גולדמן ואח'

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות , ע"ס של 4,500 ₪, בגין נזקים שנגרמו לטענתו, עקב נשיכת כלבתו ע"י כלבתן של הנתבעות.

הנתבעות טענו טענה מקדמית, על פיה, בהתאם לתקנות האגודה של קיבוץ אושה, בו חברים הצדדים לתובענה, יש להפנות כל סכסוך בין חברי הקיבוץ להכרעת בורר (סעיף113 (ב) לתקנות).

התובע טען בתגובה, ביום 27/7/15, כי אין מדובר בסכסוך בין משפחות כפי שכתוב בתקנות אלא עבירה פלילית, ובדיון היום טען כי כאזרח המדינה הינו בעל זכות להגיש תביעה בבית המשפט.

יצויין כי בקשה למחיקה על הסף מטעם הנתבעות לא התקבלה ומנגד לא ניתנה כל החלטה ממנה ניתן ללמוד כי התקנות אינן מחייבות את הצדדים. עוד יצויין כי היות והנתבעת מס' 2 הינה עו"ד במקצועה, ניתנה לתובע האפשרות למינוי עו"ד מטעמו והוא סרב לכך.

דיון והכרעה:

1. התובע לא טען כי תקנות הקיבוץ אינן מחייבות אותו ולא נתן כל טעם מדוע אין למלא אחר סעיף הבוררות.

2. סעיף הבוררות המפורט בתקנות הינו הסכם בוררות לכל עניין ודבר כהגדרתו בחוק הבוררות תשכ"ח 1968, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק, רק אם ראה בית המשפט כי קיים טעם מיוחד מדוע הסכסוך לא יידון בבוררות, לא יעבירו לבוררות.

3. במקרה דנן לא הועלה כל טעם מיוחד. ההליך אינו פלילי כפי שטען התובע בתגובתו, אלא הליך אזרחי. כמו כן העובדה כי התובע אזרח המדינה אינה מקנה לו פטור אוטומטי מהליכי בוררות להם הוא מחוייב מכח היותו חבר הקיבוץ.

4. ראה לעניין זה גם ע"א 550/75 (פורסם בנבו) :" חוק זה בא לאפשר לצדדים לסיים את סכסוכיהם ברך היעילה ביותר, ללא הכבלים שבית-המשפט רגיל בהם, בין אם הם כבלים שבסדר-הדין ובין שבדיני ראיות, כפי שגם הסכימו הצדדים במקרה זה. זאת ועוד, מטרת חוק הבוררות היא גם להקל על העומס המוטל על בתי-המשפט בארץ" ובהמשך " קודם כל צריך בית-המשפט לקיים את רצון הצדדים, כפי שהוא מובע בהסכם שביניהם, ורק במקרים יוצאי-דופן יאפשר לסכסוך להיות מובא בפניו. צדדים שמסרו את הסכסוך לבוררות עשו זאת מתוך בחירה חפשית ואל לנו להתערב בכך".