מנדלסון נ' דורזיה ואח'

ביום 19/3/15 התרחשה תאונת דרכים בה היו מעורבים אופנוע הנהוג בידי התובע ורכב פרטי שהיה נהוג אותה עת על ידי הנתבע 1 (להלן: הנתבע).

אין חולק כי התאונה ארעה בכביש דו סיטרי צר יחסית, כאשר הן התובע והן הנתבע ביקשו לעקוף רכב אחר שנסע לפני הנתבע (להלן: רכב צד ג'). במצב זה ארעה התנגשות בין רכב הנתבע לאופנוע, ומעוצמתה סטה האופנוע שמאלה, השתפשף במדרכה שמשמאל לכביש, והועף לכיוון השיחים שמעבר למדרכה זו. התובע נחבל ונפצע בתאונה, ומשם הובהל לביה"ח.

התובע טוען כי יצא ראשון לעקיפה, ובשעה שהיה בעיצומה של עקיפה משמאל לרכב הנתבע יצא הנתבע בחוסר זהירות לעקיפת רכב צד ג' ופגע באופנוע. לטענת הנתבע יצא הוא ראשון לעקיפה ורק לאחר שהחל כבר בעקיפת רכב צד ג' לאט ובזהירות הגיח לפתע התובע כשהוא רכוב על האופנוע וניסה לעקוף את רכבו במקום שבו לא ניתן לעבור.

התובע מבקש לחייב את הנתבע ואת הנתבעת 2 – מבטחת רכב הנתבע לפצותו בגין נזקים שנגרמו לרכושו, לרבות נזק לאופנוע ונזק לפרטי לבוש שעשה בהם שימוש במועד התאונה. הנתבע מנגד טען בסוגיית הנזקים כי הנזקים הנטענים מוכחשים, כי לא הוצגו ראיות לעניין נזקי התובע למעט נזק בעין לאופנוע וכי שיעור שכ"ט השמאי מטעם התובע מוגזם.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התמונות שהציגו, את דו"ח החקירה המשטרתי וכן את תמונות הנזק באופנוע ובציוד שצירף התובע בהתאם להחלטה שניתנה בתום הדיון, אני רואה לנכון לקבל את מרבית התביעה ואבהיר –

ראשית אציין כי בניגוד למצגים שהוצגו במהלך הדיון הרי שממצאי בוחן התנועה מטעם משטרת ישראל מלמדים כי הפגיעה ברכב הנתבע ממוקמת אך ורק באזור האחורי של דופן שמאל, ואינם נמשכים לאורך הרכב עד לחלקו הקדמי. למעשה נקבע בדו"ח החוקר כי הנזק המצוי בחלקו השמאלי-קדמי של רכב הנתבע נגרם בארוע קודם ואינו שייך לארוע דנן, וכיוון הפגיעה שם הוא דווקא מלפנים-אחורה ולא ההיפך, כפי שאמור היה להיווצר לו נפגע חלק זה בתאונה דנן.

כן נקבע שם כי הפגיעות המצויות על גבי המזוודה הימנית שהיתה מחוברת אל האופנוע במועד התאונה לא נגרמו בשל המגע עם רכב הנתבע וככל הנראה נגרמו בשעה שנפל האופנוע על צידו לאחר התאונה, כי באופנוע נזקים לאורך הדופן הימנית כולה וכי מרכז הפגיעה באופנוע היה דווקא באזור החלק הקדמי של דופן ימין.

עוד יצויין כי בוחן התנועה לא יכול היה להצביע על פי הממצאים האמורים על זהות האשם, כאשר אין חולק כי השני שיצא לעקיפה צריך היה להבחין בקודמו ולהמנע מיציאה לעקיפה באותו שלב.

התובע והנתבע נחקרו לפניי ובנוסף העיד לפניי עד מטעם התובע אשר לשיטתו רכב על אופניו על גבי המדרכה שמשמאל לכביש (ביחס לכיוון נסיעת הצדדים) בכיוון הנגדי. לאחר ששמעתי את חקירתם מצאתי להעדיף את גרסת התובע בנוגע לנסיבות התאונה על פני גרסת הנתבע.

ראשית יובהר כי העד העיד לפניי כי ראה את האופנוע יוצא ראשון לעקיפה ומיד בסמוך לאחריו יצא רכב הנתבע לעקיפה. העד העיד עוד כי לא נחקר על ידי המשטרה אף שמסר את פרטיו לשוטר וכי למיטב זכרונו מסר את פרטיו גם לרעייתו של התובע שהגיעה אל המקום בסמוך לאחר הארוע.

התיאור שמסר העד מתיישב היטב עם מיקום הנזקים הן באופנוע והן ברכב הנתבע ולמעשה גרסתו נמצאה בעיניי כאמינה ביותר והמדויקת ביותר מכל העדויות שנשמעו כאן.

העד הבהיר כי בשעת התאונה רכב כאמור בכיוון הנגדי וכי בהתאמה ראה היטב את כל נסיבות התאונה מתרחשות לנגד עיניו.

זאת ועוד- גרסת הנתבע לפיה בחן במראה האחורית את הכביש ולא ראה כלל את האופנוע עובר ליציאתו לעקיפה מתיישבת בעיניי עם טענת התובע לפיה היה מצוי באותה עת כבר לצד רכב הנתבע ונראה בעיניי סביר יותר להניח כי באותו שלב היה מצוי האופנוע בסמוך לכנף האחורית שמאלית של רכב הנתבע מאשר כי טרם התקרב דיו אל מקום הארוע עד כי הנתבע כלל לא יכול היה באותו שלב להבחין בו במראה האחורית.

ועוד – הנתבע העיד בחקירתו במשטרה כי כלל לא שמע את רעש האופנוע עובר לתאונה ולמעשה בהתאמה לא הבחין בקיומו עד לרגע הפגיעה עצמו. גרסה זו יש בה לטעמי כדי ללמד על חוסר תשומת הלב של הנתבע לנעשה סביבו, באופן שיש בו כדי לתמוך בגרסת התובע.

לבסוף אציין כי התובע הותיר רושם של אדם מיומן בכביש, בקיא באורחותיו ומכיר היטב ביתרונות וחסרונות כלי הרכב בו נסע. צילומי האופנוע מלמדים על נסיעה באופנוע מצויד היטב, שאינו תואם נסיעה חפוזה וחסרת אחריות, ולפיכך הסבירות כי התובע, בגילו ובנסיון חייו, וכשהוא נוסע על גבי אופנוע שמטבע הדברים אינו מותאם לעקיפה במקום צר (על גבי האופנוע כאמור חוברו מזוודות משני צידיו המגדילות את רוחבו) יבחר במודע לנסות ולעקוף שני רכבים הנוסעים זה לצד זה בכביש צר המיועד לנסיעה דו סטרית וכאשר משמאל לכביש מדרכה המונעת אפשרות לרדת לשולי הכביש במידת הצורך הינה נמוכה במיוחד.

לא התרשמתי כי התובע הוא אדם חסר שיקול דעת, פזיז וחסר הגיון אשר ינסה לבצע מהלך כאמור, ולפיכך אני קובעת כי סביר יותר להניח כי התובע הוא שיצא ראשון לעקיפה, ואילו הנתבע, בהיסח הדעת ומבלי משים, לא הבחין בו ויצא לעקיפה בחוסר זהירות בתנאים שאינם מאפשרים השלמת העקיפה בביטחה ומבלי לסכן את התובע.

מכל האמור, אני מקבלת כאמור את גרסת התובע ביחס לנסיבות התאונה.

הצדדים אינם חלוקים בנוגע לתוכנו של דו"ח השמאי ביחס לנזק לאופנוע, העומד על סך של 18,935 ₪.