ת"ק 9061-10-14 הלפרין נ' שבדרון

1.בפני תביעה שהגישה התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה, לטענתה, מפגיעת רכב שהיה נהוג על ידי נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ומבוטח על ידי נתבעת 2.

2.לטענת התובעת, ביום 14.05.15 היא עמדה בעצירה מוחלטת, בהמתנה לפני רמזור אדום, כשלפתע רכב הנתבעת הגיח מאחור ופגע ברכבה. את נזקיה מהתאונה העמידה על סך של 4,204 ₪, הכולל את נזקי הרכב לפי חוות דעת שמאי, שכ"ט השמאי ונזקים שאינם ממוניים.

3.הנתבעת הכחישה כי פגעה ברכב התובעת וטענה כי לא היה כל מגע בין כלי הרכב. גרסתה כפי שהוצגה בכתב ההגנה הייתה כי היא נסעה בשיירת כלי רכב אחרי רכב התובעת עקב עומס תנועה ובנסיעה איטית ועת הבחינה בעצירת רכב התובעת היא עצרה את רכבה תוך שמירת מרחק. לפתע יצאה התובעת מרכבה בטענה כי פגעה ברכבה אך לא היה בטענה זו ממש.

4.בדיון שהתקיים ביום 14.04.15 נחקרו התובעת והנתבעת וכן בעלה של התובעת אשר נהג ברכב בעת האירוע.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני מבכר את גרסת התובעת, לפיה רכב הנתבעת פגע ברכבה והיא הרגישה את חבטת הפגיעה. עדות הנתבעת לא תאמה לחלוטין את גרסתה בכתב ההגנה ואף לא חלק מהעובדות שנתבררו. כך, למשל, גרסתה בכתב ההגנה כי "כלל לא מוצב רמזור בצד הכביש" לא תאמה את עובדת היות התאונה בצומת מרומזר. גם לפי גרסת הנתבעת בדיון כי שני כלי הרכב נסעו ימינה בצומת בנתיב בו אין רמזור (בניגוד לטענת התובעת כי התאונה ארעה כשרכבה עמד בנתיב הנסיעה ישר) לא נכון היה לומר כי לא מוצב רמזור בצד הכביש. גם גרסתה של הנתבעת בדיון כי רכב התובעת בלם לפתע בלא כל סיבה מבלי שהולך רגל חצה את הכביש ומבלי שנסעו כלי רכב לפניו, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב הגנתה כי היא נסעה בשיירת כלי רכב אחרי רכב התובעת עקב עומס תנועה, כאמור. וכך, למשל, התובעת ובעלה העידו כי רק התובעת יצאה מהרכב והחליפה דברים עם הנתבעת בעוד שהנתבעת טענה בדיון כי בעלה של התובעת יצאה נסער מהרכב, שעה שבכתב הגנתה ציינה במפורש כי "לפתע יצאה התובעת מרכבה" ולא הזכירה כלל את נוכחותו של בעלה של התובעת באירוע והיותו הנהג ברכב. על כל אלו יצוין כי גרסת הנתבעת שבעלה של התובעת נסע גם הוא בנתיב הפונה ימינה והחליט לפתע לעצור את הרכב באמצע הכביש לאל כל סיבה, לצאת ממנו ולהעליל על הנתבעת פגיעה ברכבו ללא שהיה כל מגע בין כלי הרכב, אינה מסתברת בעליל. לעומת זאת, גרסת התובעת וגרסת בעלה נמצאו תואמות. שניהם העידו כי עמדו ברמזור אדום כשלפניהם כלי רכב אחד. שניהם העידו כי חשו את החבטה מפגיעת רכב הנתבעת. שניהם העידו כי רק התובעת החליפה דברים עם הנתבעת, וגרסתם, כי הם עמדו ברמזור בכוונה להמשיך ישר לכיוון ביתם בהרצליה וכי הפגיעה מאחור הייתה יותר בצד הימני של הרכב, עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעת כי היא ביקשה לפנות ימינה בצומת. בשולי הדברים יצוין כי אין מדובר בנזק משמעותי, ובניגוד לטענת נציג נתבעת 2, בהחלט ייתכן כי הוא נגרם ממכה קלה של רכב הנתבעת שלא הותירה סימן צבע על גבי רכב התובעת.

6.אני סבור אפוא, כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה, במאזן הסתברויות, להוכיח כי אכן היה מגע בין כלי הרכב. בנסיבות אלו ההוכחה כי הנזק הנטען נגרם במקום אחר מוטל לפתחה של הנתבעת ונטל זה לא הורם. מה גם שעדות התובעת כי הרכב לא עבר תאונות אחרות עובר לתאונה מהימנה עלי. התובעת ובעלה אישרו כי ייתכן והשריטות הנראות בתצלומי הרכב אכן נגרמו עובר לתאונה, ואולם, הנזק הנטען הינו נזק משמעותי הרבה יותר ואין כל אינדיקציה לפגיעה מעין זו בתאונה אחרת.

7.בשים לב לאמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 2,996 ₪ בגין הנזק בהתאם לחוות הדעת, סך של 708 ₪ שכ"ט שמאי, אגרת המשפט בסך 50 ₪ והוצאות בסך של 700 ₪. לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בתשלום טרחה ועגמת נפש. בסך הכל אפוא, תשלמנה הנתבעות לתובעת סך של 4,454 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ה, 15 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.