משעלי נ' בוקובזה

בפניי תביעה קטנה על סך 2,378 ₪ אשר הגיש התובע אשר הינו עורך דין במקצועו כנגד הנתבע שעניינה חוב בעבור פגישת ייעוץ ובדיקת מסמכים בסך של 878 ₪ וכן פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב ואובדן זמן עבודה לצורך מתן תגובה בסך 1,500 ש"ח. התביעה הוגשה ונתבררה כתביעה קטנה. כמצוות התקנות, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הגיע למשרדי התובע ביום 26.2.17 לפגישת ייעוץ וכן אין מחלוקת כי הנתבע הסכים לשלם בעבור הפגישה. לטענת התובע, היה על הנתבע לשלם 750 ₪ בצירוף מע"מ ואילו לטענת הנתבע (בכתב הגנתו) מדובר בסך של 750 ₪ כולל מע"מ. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבע לא שילם לתובע בעבור הפגישה (עמ' 4 ש' 4 לפרוטוקול מיום 22.7.18). אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת הפגישה נתן הנתבע לתובע מסמכים וכי אלה לא הושבו לו. אין מחלוקת כי הנתבע הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד התובע בעניין המסמכים האמורים.

בדיון שהתקיים היום בפניי התובע העיד על קיום הפגישה עם הנתבע, על כך שנעשתה לנתבע הנחה בעבור פגישת הייעוץ ועל כך שהנתבע ביקש לדעת כמה יעלה לו כל הייצוג בתיק וכי התבקש להביא את כל המסמכים החסרים ורק לאחר מכן תעשה הערכה של עלות הייצוג. לטענת התובע, הנתבע ביקש לארגן את המסמכים ולהביא יחד עמם התשלום. התובע, בהמלצת בית המשפט, ויתר על רכיב הפגיעה בשם הטוב ואולם, ביקש כי הנתבע יפצה אותו בגין זמן העבודה שנגרם לו כתוצאה מהצורך לארגן מסמכים ולתת תגובה ללשכת עורכי הדין בסך של 1500 ₪ וזאת בנוסף לחוב שהוא חב לו בגין פגישת הייעוץ ובדיקת המסמכים. לשאלת בית המשפט כיצד מוכיח את רכיב אובדן זמן העבודה בסך הנטען השיב בין היתר כי "פנייתו ללשכה בצירוף מכתב נושא תאריך 5/3/17 ומלכתחילה אמרתי לו כמה ישלם על הייעוץ, זה שלא שכח שום דבר הוא השאיר את המסמכים כדיל הביא קבלות ולא בא ולא חזר ולא שילם, וברוב חוצפתו הגיש את התלונה הזו מבלי שיהיה צורך להגיש אותה אישית, הזמן הזה בהחלט שווה את הסכום הנתב. באופן טבעי אני מקליד את זה אישית כדי שלא יבוא לידיעה של מישהו אחר כי בלשכה זה עובר אחד לשני".

הנתבע בכתב הגנתו ובדיון בפניי טען כי אינו צריך לשלם דבר לתובע שכן לא חתם על הסכם שכר טרחה ולא על ייפוי כח. הוא טען כי היה זמן קצר מאוד אצל התובע במשרד ולטענתו התובע לא הקשיב לאף מילה ממה שאמר לו. לדבריו, התובע שאל את בנו שאלות במקביל אל הפגישה עמו. לטענתו אם התובע היה פועל עבורו היה משלם לו סך של 750 ₪ ואולם זה לא עשה דבר בעבורו. כמו כן, טען כי עד ליום זה לא קיבל לידיו את המסמכים שהעביר לתובע. יובהר כי במעמד הדיון בפניי מסר התובע לנתבע את המסמכים שנתן לו האחרון במעמד הפגישה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוצגו באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ביחס לרכיב החוב בסך 878 ₪ ואולם, להידחות ביחס לרכיב אובדן זמן העבודה בקשר להגשת תגובה לתלונה ללשכת עורכי הדין.

אני קובעת כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ביחס לחוב וכי טענותיו ביחס לפגישת הייעוץ ובדיקת המסמכים היו מגובות באסמכתאות. יובהר כי התובע הפנה במסגרת המסמכים שצירף לכתב התביעה, לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס – 2000 וכי התשלום המינימלי המומלץ בגין התייעצות הכולל בדיקת מסמכים הוא 907 ₪ בצירוף מע"מ בעוד שהתשלום המינימלי המומלץ בדין ההתייעצות רגילה בלי בדיקת מסמכים הוא 541 ₪ בצירוף מע"מ. כמו כן, צירף תצהיר ומזכר מאת בנו אלעד ביחס לכך שהנתבע מסר לו כי לא שכח את התשלום. אמנם, התובע לא הביא לעדות את בנו בעניין זה ואולם, לגרסתו נמצא תימוכין באופן חלקי, בגרסת הנתבע אשר מאשר את הפגישה, מאשר כי מסר במעמד הפגישה מסמכים וכן מאשר כי הסכום 750 ש"ח נאמר לו אך לטענתו, הפגישה הייתה פגישה חפוזה ולא נעשה בה דבר אשר מצדיק את הסכום שדורש התובע. משכך, אני מקבלת כנכונה את גרסת התובע ביחס לחוב הנטען וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובע את החוב בסך 750 ₪ בצירוף מע"מ.