לוי נ' משטרת ישראל/ שירות בתי הסוהר

1.התובע נעצר והוחזק במשמורת חוקית על ידי שירות בתי הסוהר. בעת מעצרו היו על גופו פריטים שונים שנלקחו ממנו ואשר כללו, בין השאר, שרשרת עם תליון בצורת מטבע (להלן: השרשרת). התובע טוען שמדובר בשרשרת שעשויה מזהב והינה בעלת ערך סנטימנטלי גבוה עבורו מאחר קיבל אותה מאמו. עם שחרורו ממעצרו הוחזרו לו מלוא הפריטים שנלקחו ממנו, למעט השרשרת.

2.לטענת התובע, לאחר שחרורו, הוא נכנס לחנות לתכשיטים וזיהה בה שרשרת מזהב עם תליון בצורת מטבע גם כן מזהב, שניהם 21 קראט, ושדומים לשרשרת שלא הוחזרה לו. בעל חנות התכשיטים הודיע לו שהעלות הכוללת של השרשרת עם התליון הוא בסך של 8,300 ₪. מכאן התביעה שלפניי לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 8,300 ₪ בתוספת של עוגמת נפש בסך של 2,000 ₪.

3.הנתבעת אינה חולקת על הטענה כי השרשרת נתפסה על ידי נציגיה עם הגעתו של התובע למשמרות חוקית בשירות בתי הסוהר וכי לא הוחזרה לו עם שחרורו, אך טוענת שלא הוכח שמדובר בשרשרת שעשויה מזהב וגם לא הוכח שוויה האמתי.

4.מצד אחד, נציגיה של הנתבעת גרמו לתובע נזק ראייתי לעניין יכולתו להוכיח את שווי השרשרת, וזאת לאור העובדה שהשרשרת אבדה בעת שהייתה בחזקתה של הנתבעת.

5.מצד שני התובע לא הוכיח כי שווי השרשרת הוא אכן 8,300 ₪ וזאת בשל שלושה נימוקים מרכזיים: ראשית, הוא לא הביא את אמו כעדה מטעמו כדי לתמוך בטענתו שאכן מדובר בפריט שיקבל ממנה ואף עשוי מזהב; שנית, התובע לא הביא כעד מטעמו את בעל חנות התכשיטים שנתן את ההערכה האמורה; שלישית, במעמד הדיון התובע הציג לראשונה תמונה שלו מהעבר בעת שענד את השרשרת ובדיעבד התברר שתמונה זו כלל לא הוצגה בפני בעל חנות התכשיטים בעת שנתן את הערכת השווי של השרשרת עם התליון ולכן, בעל החנות כלל לא ראה כיצד נראית השרשרת המקורית שלגביה ניתנה הערכת שווי.

6.בנסיבות אלה, לאחר שקלול מכלול הנימוקים שצוינו, יש לקבוע את גובה הפיצוי בדרך האומדנא, קרי על פי שיקול דעתו של בית המשפט. על כן, הנני קובע שעל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.3,000 ₪ בגין השרשרת עם התליון בצורת מטבע.

ב.700 ₪ בגין הוצאות משפט.

7.הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע לא יאוחר מיום 25.10.17 ולאחר מכן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.