מזאריב נ' סוהיל

בפני תביעה שהגיש התובע לפיצויים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו בתאונה מיום 18/1/17 בה פגע, לטענתו, רכב הנתבע ברכבו. לפי הנטען בכתב התביעה, מאחר ומיהר הנתבע להיכנס לתחנת מוניות, נכנס למסלול הימני בו נסע התובע במהירות ופגע בחלק הקדמי שמאלי של רכב התובע.

התובע העמיד נזקיו בסך 8,567 ₪ בהתאם לחוו"ד שמאי מטעמו וכן סך 900 ₪ עבור שכ"ט השמאי, כאשר הסכומים כוללים מע"מ.

הנתבע בכתב ההגנה טען כי רכבו נסע במסלול הנסיעה ואילו רכב התובע שהגיע מימין מנתיב השתלבות לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבע ופגע בו בצדו הימני. כן הכחיש הנתבע בכתב ההגנה את הנזקים הנטענים וטען כי ממילא נבדק רכב התובע ע"י שמאי מטעמו רק שבוע לאחר התאונה.

בדיון בפני התייצבו הצדדים – הנהגים וכן נציג חברת הביטוח הכשרה אשר לפי הנטען ביטחה הן את רכב התובע והן את רכב הנתבע.

התובע חזר על גרסתו בכתב התביעה, כאשר הוסיף וטען בעדותו כי הואיל והיה הולך רגל אשר ביקש לחצות את הכביש, האט את רכבו עד כדי עצירה ואילו הנתבע הגיע משמאלו, עקף וחתך לכיוון תחנת המוניות וכך נפגעה הפינה הקדמית השמאלית של רכבו.

התובע הציג במועד הדיון תמונות ממקום התאונה ותמונות הנזק לרכבו – ת/1, ת/2 בהן נראה הכביש וכן התחנה בצדו הימני. כן ניכר נתיב ההשתלבות מימין ממנו טען הנתבע כי התובע הגיע מבלי לתת זכות קדימה.

הנתבע בעדותו טען, כמפורט, כי התובע השתלב מימין מבלי לתת זכות קדימה ולפיכך פגע צדו הקדמי שמאלי של רכב התובע בצדו הימני של רכב הנתבע לכל אורכו, כאשר מדובר ברכב הסעה גדול.

הנתבע טען כי היה בדרכו מת"א וביקש להוריד נוסעים בתחנה ובכלל, מהירות נסיעתו היתה נמוכה מאחר שביקש להוריד נוסעים בתחנה ולא סביר כי יאיץ במקום זה.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והתרשמתי מהן באופן ישיר וכן לאחר עיון במוקדי הנזק ובתמונות המקום, מצאתי כי אין מקום לקבל את גרסת התובע לפיה עצר באמצע הכביש להולך רגל ואילו הנתבע נדחף למעשה משמאל בינו לבין אי התנועה וכך נגרמה התאונה.