ת"ק 8908-02-14 שמילוביץ נ' בית אבות הספרדי בנווה שאנן

תובענה הנוגעת לרכוש חסר של אם התובע, אשר הלכה לעולמה בהיותה דיירת אצל הנתבעת.

על פי המפורט בכתב התביעה, התובע דרש פיצוי בגין אובדן תכשיטים שהיו אצל אמו המנוחה, ואשר לא הושבו לידיו, כיורש, לאחר פטירתה של האם. התובע ציין כי בעת שהותה של האם נעלמו ממנה שלושה פריטים: עגילי זהב בשיבוץ אבני חן בשווי 3,200 ₪, צמיד זהב בשיבוץ יהלומים בשווי 6,400 ₪ וטבעת נישואין בשווי 550 ₪. בהתאם דורש התובע לפצותו בסך 10,000 ₪ בגין שווי התכשיטים ו- 10,000 ₪ בגין הערך הרגשי והסנטימנטלי של החפצים.

הנתבעת השיבה, וטענה כי דינה של התובענה להידחות. הנתבעת ציינה כי הנתבעת הגיעה למחלקת "תשושי נפש" לפי קוד הכרח אשפוז מטעם משרד הבריאות (אשר נערך במקרים בהם ישנו חשש לטיפול לא הולם במאושפז), כאשר פריטי רכושה מתועדים היטב בגיליון הקבלה.

על פי התיעוד, המנוחה הגיעה לאשפוז כאשר עליה טבעת כסופה ועגילים כסופים; לא תועד צמיד כפי שנתבע; לגבי טבעת הנישואין והעגילים, הרי שהטבעת הובאה לאולם ביהמ"ש לצורך מסירתה ליורשי המנוחה, ובנוגע לעגילים, לא הייתה לנתבעת כל ידיעה באשר לגורלם; הנתבעת ציינה כי השילוט והמסמכים המצויים בבית האבות מבהירים לשוהים ולמבקרים בו, כי לבית האבות אין כל אחריות לחפצי ערך מכל מין וסוג.

לאחר בחינת כתבי הטענות ושמיעת טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את התובענה, ואבהיר טעמי.

בכל הנוגע לשאלת הצמיד, הרי שבנספח "קבלה סיעודית" (צורף כנספח "ה" לכתב התביעה) לא תועד קיומו של צמיד או כל פריט אחר, מלבד עגילים כסופים וטבעת, ולמעשה, לא הוכח קיומו של צמיד.