נ' חג -עותמאן-לימור ואח'

1.לפניי תביעה כספית, על סך 7,058 ₪, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעות בנזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.4.14 בכביש תל-אביב ירושלים בסמוך למחלף 'הראל'. התובע הוא הבעלים של רכב מסוג סיאט קורדובה, מ.ר. 88-601-35 (להלן: "רכב התובע"). הנתבעת 1 היא הנהגת בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מ.ר. 13-377-10, המבוטח על ידי הנתבעת 2. הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת נסיעה בבוקרו של יום בכביש תל אביב- ירושלים' בסמוך למחלף 'הראל' ונוכח גודש תנועת כלי רכב שנסעו לפניו, האט התובע את מהירות נסיעתו עד כדי עצירה מלאה. או אז, רכב הנתבעות שנסע אחריו, לא שמר מרחק מספיק מרכבו ופגע עם חזיתו הקדמית בצידו האחורי של רכבו ( להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה, נגרמו לרכב התובע נזקי רכוש בהתאם למצויין בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמו.

3.אליבא דגירסת הנתבעות, כפי שנטענה בכתב ההגנה, בעת נסיעת רכב הנתבעות בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבי נסיעה, סטה לפתע רכב התובע אשר נסע בנתיב הימני לנתיב נסיעת רכב הנתבעות וגרם לתאונה.

4.בדיון שהתקיים בפניי ביום 9.3.15 שבו הצדדים על טענותיהם וכן, העידו בפניי הנהגים המעורבים אודות נסיבות קרות התאונה.

4.1לדברי התובע, בדרכו לאוניברסיטה העברית נסע בנתיב הימני מבין שלושה נתיבי תנועה. בהגיעו למחלף 'הראל', נוכח עומס תנועה שהיה בדרך, נאלץ הוא להאט את מהירותו עד כדי עצירה מלאה. רכב הנתבעות שנסע אחריו כנראה לא הצליח לבלום, סטה לצד שמאל של הכביש בניסיון למנוע את קרות התאונה אך ללא הצלחה. לטענת התובע, הנתבעת 1 הודתה בפניו באחריותה לקרות התאונה. בחקירתו הנגדית, הסביר התובע את אי פירוט מלוא הגרסה שהועלתה בכתב התביעה ובטופס ה-"הודעה על קרות תאונה" אל מול הגרסה שנתן בעדותו בפניי בשל היעדר מקום בטפסי התביעה השבלוניים. כמו כן, אישר התובע, כי רכב הנתבעות פגע עם חזיתו הימנית בצד השמאלי אחורי של רכבו. בנוסף אישר התובע, כי היה עומס תנועה באופן כללי כאשר הנתיב הימני היה עמוס עד כדי צורך בעצירה מלאה ואילו ביתר הנתיבים הייתה תנועת רכבים.

4.2הנתבעת 1 העידה בפניי אודות נסיבות התאונה. לדבריה, נסעה עם חברה בנתיב האמצעי מתוך שלושה נתיבי תנועה. בעת שהגיעה למחלף 'הראל', הבחינה לפתע ברכב התובע שנסע בנתיב הימני סוטה לעבר נתיב נסיעתה. לאחר התאונה כאשר שאלה את התובע לפשר הסטייה מנתיב נסיעת, הסביר לה, כי ביקש להימנע מפגיעה ברכב שנסע לפניו ועל כן, הסיט את רכבו בחוזקה שמאלה.

4.3עדת הגנה, נדיה עות'מאן, תארה את קרות התאונה בעדותה. לדבריה, הנתבעת 1 הינה קרובת משפחה. במועד קרות התאונה, העדה ישבה לידה ברכב. הנתבעת 1 נהגה ברכב בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבי נסיעה, כאשר לפתע רכב התובע סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת רכבן וגרם לתאונה. על פי תאורה, מוקד הפגיעה בין כלי הרכב המעורבים, היה בין הפינה הקדמית ימנית של רכב הנתבעות לפינה האחורית השמאלית של רכב התובע. לדבריה, רכב הנתבעות שמר מרחק מהרכבים שנסעו לפניו ואולם, רכב התובע סטה בפתאומיות לעבר רכבן.

5.בדיון המשך שהתקיים בפניי במעמד הצדדים ובאי כוחם ביום 12.1.16 השלימו הצדדים חקירותיהם וסיכמו טענותיהם.

5.1בחקירתו הנגדית, העיד התובע, כי נסע במהירות נמוכה נוכח עומס תנועה שהיה בכביש וכי הספיק לעצור את רכבו כמטר שניים לפני הרכב שלפניו. התובע הכחיש, כי סטה שמאלה לכיוון נתיב נסיעת רכב הנתבעות. התובע ציין, כי מדובר היה במכה חזקה.