ת"ק 8731-02-17 טבקמן נ' חלוץ

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.9.16 ברמת גן.

2. לטענת התובע במהלך פניה שמאלה כחוק מהנתיב הימני לימני, סטה רכב הנתבעת לנתיב נסיעתו. לאחר התאונה טענה בפניו הנתבעת שסטתה לנתיבו מאחר וביקשה לפנות ימינה בצומת הבאה.

3. הנתבעת טענה שפנתה שמאלה באיטיות מנתיב נסיעה הפונה שמאלה ולפתע חשה חבטה ברכבה. הנתבעת טענה שרכב התובע הוא אשר לא שמר על נתיב נסיעתו ופגע ברכבו בצידו הימני.

4. התובע חזר בפני על גרסת לפיה נסע בנתיב הימני מבין השניים הפונים שמאלה בעוד הנתבעת נסעה בנתיב השמאלי. שני הרכבים ביקשו לפנות שמאלה. התובע החל בנסיעתו וביצע קשת רחבה בהתאם לתנאי הדרך ואילו הנתבעת סטתה לעבר נתיב נסיעתו ופגעה בו. לאחר התאונה הגיעו למקום בת זוגו ובנה של הנתבעת ובפני כל אלה טענה הנתבעת שסטתה לנתיב נסיעתו מאחר ובצומת שלאחר מכן ביקשה לפנות ימינה. התובע טען שגם בדיקת הפרונט שנעשתה לפיה גלגל רכבו זז קדימה, מעידה שהפגיעה החלק בחלק האחורי של הגלגל הקדמי ומוכיחה שהנתבעת היא זו אשר פגעה ברכבו. התובע אף הציג בפני הודעות טלפוניות מבנה של הנתבעת אשר בהם לטענתו הודתה הנתבעת באחריותה.

בת זוגו של התובע העידה בפני וטענה שהגיעה למקום זמן קצר אחרי התאונה העידה שבמקום היה ברור שמדובר באשמתה של הנתבעת אף שזו לא ציינה זאת בפה מלא. בת הזוג העידה שאינה יודעת מה היתה הסיבה בשלה סטתה הנתבעת לעבר רכב התובע. הנתבעת היתה מבולבלת ודאגה לתובע.

5. הנתבעת גם היא חזרה על גרסתה וציינה שנסעה כדין בנתיב נסיעתה השמאלי כשהיא מבצעת פנייה שמאלה על מנת לחזור לעבר ביתה. הנתבעת הכחישה כי סטתה לעבר נתיב נסיעת התובע וכן הכחישה שביקשה לפנות ימינה בצומת הבאה. לדבריה, היתה אמורה לפנות שמאלה ובהמשך שוב שמאלה.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעת.

הנטל מוטל על התובעת ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, כאשר כל אחד מהצדדים טוען שהאחר הוא זה אשר סטה לנתיב נסיעתו, הרי שאין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמד בנטל, דין התביעה להידחות.

יש לציין שבניגוד לדברי התובע, בהודעות הטלפוניות, לא היתה הודאה באחריות לקרות התאונה. אלא כל שנאמר שם הוא שהם אינם מאשימים את התובע אך הם טוענים שגם הנתבעת אינה אחראית. יתרה מכך, טענת התובע לפיה הנתבעת הודתה בפניו שסטתה לעבר נתיב נסיעתו מאחר וביקשה לפנות ימינה בצומת הבאה, נשארה בגדר עדות יחידה ולא נתמכה ע"י בת זוגו שאף היא היתה במקום ולטענתו שמעה את חילופי הדברים בינו לבין הנתבעת. לא זו אף זו. הנתבעת הכחישה טענה זו והצהירה שעל מנת לחזור לביתה עליה לפנות שמאלה דווקא בצומת הבאה ולא ימינה כגרסתו של התובע, וגרסה נמצאה מהימנה בעיני. בנוסף, אין בדו"ח כיוון פרונט שצורף די בכדי לקבוע שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת. אין חולק ששני הרכבים פנו שמאלה בצומת בקשת רחבה ופגעו זה בזה. לפיכך, מדובר בתיק סטייה קלאסי בו לא ניתן לדעת מי מהגורמים הוא שסטה לעבר הנתיב האחר.