לאלו נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

1.בתאריך 26.1.16 במחלף הכניסה מכביש בחוף לחדרה, ארעה תאונת "שרשרת" בה היו מעורבים רכבה של התובעת מסוג ביואיק מ.ר. XXXXXXX (להלן: "רכב התובעת"), רכבה של נתבעת 1 מ.ר. XXXXXXX בו נהג באותה עת נתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעת 1") ורכבה של נתבעת 3 מ.ר. XXXXXXX בו נהג באותה עת מר צחי שטרית (להלן: "רכב הנתבעת 3").

2.בכתב תביעתה, כמו גם בטופס ההודעה שנגבתה ממנה ביום התאונה על ידי המשטרה, טענה התובעת כי במהלך נסיעתה במחלף, מיד לאחר שיצאה מרמזור אדום, פגע בה רכב הנתבעת 1 מאחור כתוצאה מכך שרכב הנתבעת 3 פגע בו מאחור קודם לכן. בהודעה שנגבתה ממנה ביום התאונה, על ידי המשטרה כאמור, אמרה התובעת: "רכב מס' XXXXXXX (רכב הנתבעת 1 – ר.ס.מ) נפגע על ידי רכב מס' XXXXXXX רכב הנתבעת 3 – ר.ס.מ) ושניהם יחד הדפו את הרכב שלי בעצמה רבה עד כדי שהרכב שלי נהדף מס' מטרים קדימה...". עם זאת, בעדותה בבית המשפט נשמעה התובעת "זהירה "יותר באמרה כי "למיטב זכרונה שמעה מכה חזקה אחת שהרסה את חלקו האחורי של רכבה" וכי על אף שנהגי שני כלי הרכב הנ"ל התנצלו בפניה על שארע, אזי אף לא אחד מהם התוודה כי היה זה הוא שפגע ראשון.

3.נתבע 2 טען תיאר את שארע, כך: "...עליתי על מחלף אולגה. ממש בתחילת הגשר נוצר פקק, הייתי בעצירה מוחלטת כשלפתע קבלתי מכה חזקה מאחור שבעצם גרמה לי לעוף אחורה והרכב עף קדימה. בעצם נכנסתי בתובעת בעקבות מי שפגע בי מאחור..." ואילו נהג רכב הנתבעת 3 טען כי היה זה נתבע 2 שפגע ראשון ברכב התובעת ורק אז הוא עצמו "נכנס בו": "...התחלנו נסיעה שהיתה יחסית מאוד איטית. יש עיקול ימינה, פתאום אני מוצא את עצמי כשהאוטו הראשון נתקע בתובעת ואני נתקעתי בו למרות ששמרתי מרחק...".

4.בהתייחסותו אל גרסת נהג רכב הנתבעת 3, אמר נתבע 2: "...זה שקר מוחלט. כשיצאנו מהרכב הוא יצא מראש והתנצל, שאלתי אותו "מקרה? דברת בטלפון?" והוא אמר: "החליקה לי הרגל מהגז ונכנסתי בך". לא היה בכלל דיון מי אשם...".

5.לאחר ששמעתי את עדויות נהגי שלושת כלי הרכב ונדרשתי לראיות בדבר אופי והיקף הנזק שנגרם לכל אחד מהם, שוכנעתי כי נהג רכב הנתבעת 3 הוא האחראי הבלעדי לגרימת התאונה. גרסת נתבע 2 נשמעה לי מהימנה יותר מזו של נהג רכב הנתבעת 3, הן משום שהוא נשמע היה בטוח בפרטי השיחה שהתנהלה בינו לבין האחרון מיד לאחר התאונה בעת שיצאו מכלי רכבם והן משום שמדובר בגרסה המתיישבת היטב עם גרסתה הראשונית של התובעת (בהודעה למשטרה) וגם עם אופי הנזקים השונים שנגרמו לשלושת כלי הרכב, דהיינו מעיכת והתרוממות מכסה המנוע ברכב הנתבעת 3, פגיעת מעיכה משמעותית בחלקו האחורי של רכב נתבעת 1 ופגיעה ממשית בחלקו האחורי של רכב התובעת גם כן.

6.מפני האמור לעיל, ולנוכח הוראת תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה הקובעת כי "לא ינהג אדם בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה", החלטתי לקבל את התביעה כנגד נתבעת 3 ולדחותה ככל שהיא נוגעת לנתבעים 1 ו-2.

התוצאה היא שנתבעת 3 תפצה את התובעת בגין נזקיה המוכחים, דהיינו – 850 שכר טרחת השמאי שבדק את רכבה +8,536 ₪ הנזק לרכב ובסה"כ 9,386 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 15.2.16 ועד ליום התשלום בפועל. סכומים אלה בתוספת הוצאות המשפט בסך 600 ₪, ישולמו לתובעת על ידי נתבעת 3 בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יימסר לידיה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבעים 1 ו-2 נדחית, ללא צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.