ת"ק 8554-04-16 אבישר נ' איי אם סי ייעוץ ושיווק

בפני תביעה לפיצויים, שעניינה פרסומים אשר נשלחו לתובע, לטענתו, בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 [להלן: חוק התקשורת].

לטענת התובע, בין החודשים 8.12.15 ל- 31.3.16 התקבלו בתיבת הדואר שלו 48 דברי פרסומת מאת הנתבעת. זאת, בעוד שהתובע מעולם לא נתן את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת כאמור. התובע עתר לפצותו בסך 1,000 ₪ בגין כל הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה לתובע.

לעומתו טענה הנתבעת, כי התובע ביקש להיכלל ברשימת התפוצה של הנתבעת, ולפיכך כל ההודעות הנזכרות בכתב התביעה – נשלחו אל התובע כדין. נטען, כי הנתבעת נעזרת במשלוח הודעות במערכת דיוור המופעלת על ידי ספק חיצוני, וכי בהסכם בין הנתבעת לבין אותו ספק, הובהר כי נמעני הדואר האלקטרוני יהיו רק אלו אשר הזינו את פרטיהם באמצעות טפסים המצויים בעמודים שונים באתר האינטרנט של הנתבעת. נטען, כי ביום 8.12.2015, שעה 01:16 הוסיף התובע, ביוזמתו, את פרטיו למערכת הדיוור המופעלת עבור הנתבעת.

בדיון שהתקיים בפני ביום 31.7.16 העידו התובע וכן נציג הנתבעת. לאחר עיון בכתבי הטענות ובכל המסמכים, ולאחר שמיעת העדויות – שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית.

כידוע, נטל ההוכחה להוכחת התביעה מוטל על התובע. לא מצאתי נימוק המצדיק להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת. ההיפך הוא הנכון – התובע הותיר בעדותו רושם בלתי מהימן. התובע הקריא את עדותו ואת תשובותיו מן המוכן. הוא הכחיש שאי פעם מסר את כתובת המייל שלו לנתבעת, או כי השאיר פרט אחר. זאת על אף שהוצגו לו מסמכים המלמדים אחרת. הוא הכחיש גם שליחת מיילים לנתבעת – גם כשאלו הוצגו לו על ידי נציג הנתבעת. הוא הכחיש כי בשיחה עם נציג הנתבעת טען כי הוא מיוצג על ידי עו"ד ירון מאירי – אלא שגם כאן הושמעה לו הקלטה בה הוא נשמע בקולו אומר את הדברים. בנוסף, במהלך עדותו אישר, בחצי פה, כי ייתכן שחבר שלו נכנס לאתר של הנתבעת והשאיר שם את פרטיו. מובן, כי די בכך כדי להביא לדחיית תביעתו.

מנגד, נציג הנתבעת העיד כי הנתבעת משתמשת בשתי מערכות לאיסוף, הכנה ומשלוח הודעות. פעילות זו מבוצעת באמצעות ספק חיצוני, והמערכת בנויה כך שכתובות המייל אליהן נשלחות הודעות – הן כתובות מייל אשר נרשמו על ידי לקוחות באמצעות טופס מיוחד (אשר צורף כנספח א' לכתב ההגנה, ממנו עולה כי התובע צירף לפחות פעם אחת את כתובת המייל שלו למאגר הנתונים של הנתבעת – ביום 8.12.2015).

לאחר עיון בעדויות שהובאו בפני ומעיון בכתבי הטענות וצרופותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו, אלא שהנתבעת הוכיחה כי התובע (או מי מטעמו) ביקש להיכלל ברשימת התפוצה של הנתבעת. לפיכך אני קובע, כי ההודעות המצוינות בכתב התביעה – נשלחו אל התובע לאחר שזה נתן לכך את הסכמתו המפורשת. המדובר בהודעות אשר נשלחו לתובע כשהן עומדות בתנאים המנויים בחוק התקשורת.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 400 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.