ת"ק 8525-03-17 לוי ואח' נ' בין ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין נזקים שאירעו לרכבי התובע והנתבעת.

אירוע התאונה בין הרכבים, התרחש ברחוב סוקולוב 34 ברמת השרון. לטענת התובע, הוא עמד בצד מדרכה בסמוך לאבני שפה אדום- לבן, כאשר הוא המתין לאמו, שהייתה אמורה לחזור לרכבו. רכבו היה במצב עצירה מוחלט ומדומם.

התובע עמד בין סמטת צאלון לבין נתיב יציאה מחנייה לעבר כיוון סוקולוב. לטענת התובע, מאחוריו ומקדימה לא היה כל רכב שחסם אותו. לפתע, הנתבעת יצאה מנתיב החניה של הבניין הסמוך, כאשר בכוונתה להסתובב ימינה ולהשתלב בתנועה ברחוב סוקולוב.

במהלך השתלבות זו היא פגעה ברכבו בפינה האחורית שמאלית. כתוצאה מפגיעה זו, הפגוש אחורי שמאלי ברכבו התקלף. התובע טען, כי הוא לא חסם את היציאה של הנתבעת מכיוון החנייה לעבר ההשתלבות ברחוב סוקולוב, אם כי בהמשך עדותו הוא אמר שיתכן שהוא קצת חסם את היציאה.

התובע טען כי לו הוא היה עושה רוורס, הגלגל הנמצא מאחור היה נפגע, אך הוא בפועל לא נפגע.

העדה הנוספת מטעם התובע הייתה אמו, הגב' יפה לוי, אשר הגיעה לזירת ההתרחשות לאחר התאונה, ולפיכך לא ראתה את התאונה. לטענתה, התובע לא הפריע לאף אחד, רכבו הוא קטן הכביש במקום היה פתוח, ולא הייתה סיבה לפגוע בו.

הנתבעת העידה כי היא הייתה ברכב עם בנה, וביקשה לצאת מהחניון ולהשתלב ברחוב סוקולוב. לטענתה רחוב סוקולוב היה פקוק כך שהיא נסעה באיטיות. הנתבעת טענה, שהיא הייתה, עובר לפגיעה בה, במצב של עצירה מוחלטת מחכה להשתלבות ברחוב סוקולוב, ואז היא מבחינה ברכב התובע, שחונה על רחוב סוקולוב, נוסע לאחור ומתנגש בה. הנתבעת טענה כי היא לא יכולה הייתה לנסוע קדימה לעבר הרחוב על מנת להימנע מהפגיעה, מכיוון שהרחוב היה פקוק, כמו כן היא גם לא יכולה הייתה לנסוע לאחור כי מאחוריה הייתה מדרכה.

רכבה של הנתבעת נפגע בדלת האחורית ימנית. הנתבעת לא ידעה מדוע התובע נסע לאחור. לטענתה הוא חסם אותה.

הנתבעת העידה שלאחר שהתובע פגע בה הוא התקדם קדימה, מה שמוכיח שלא נכונה גרסתו שהוא היה עם מנוע מדומם בעת הפגיעה. הנתבעת העידה כי לאחר התאונה התובע היה לחוץ, היא ריחמה עליו, התובע ביקש סליחה ואמר שהוריו מאוד יכעסו עליו.