ת"ק 8489-10-13 ישראל דובר נ' מנור

1. ביום 3/10/13 הגישה התובעת לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע תביעה כספית בגין פיצוי הוצאות ועוגמת נפש שנגרמו לה לאחר שהנתבע מסר שיקים של חברה בשם "קארין גל בע"מ" (להלן: "החברה") לתשלום דמי שכירות של דירה בבת ים והתברר כי לשיקים אין כיסוי.

2.התביעה נפתחה במזכירות על סך 5,000 ₪ למרות שלמעשה התובעת התכוונה לתבוע 5,000 ₪ כפול 12 חודשים שהם 60 אלף ₪, סכום החורג מסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות.

3.התביעה נוסחה באופן לקוי במיוחד, עד כדי כך שהאמור לעיל בכל הנוגע לעילת התביעה מבוסס על מסמכים שהוגשו מאוחר יותר. מכתב התביעה עצמו אי אפשר להבין מהי עילת התביעה של התובעת נגד הנתבע . בכתב התביעה נטען כי הנתבע התחייב לשלם, נתן שיקים שהם חשבון מוגבל פשיטת רגל בהוצאה לפועל עד התאריך 15/11/14 של החברות קארין גל בע"מ וגל מנור בע"מ. לכתב התביעה המקורי צורפו שלושה העתקים של המחאה אחת שנמשכה מחשבונה של החברה לפקודת התובעת בסך של 3,500 ₪ אשר מועד פרעונה 15/10/12. כמו-כן צורף תדפיס מיום 1/7/13 ממנו עולה כי החשבון ממנו נמשכה ההמחאה הוא חשבון מוגבל עד 15/11/14.

4.ביום 19/12/14 הגיש הנתבע כתב הגנה אותו ערך בעזרת יועציו המשפטיים. הנתבע טען כי יש להעביר את הדיון לבית המשפט בחדרה כיוון שהוא גר בקיסריה. עוד טען הנתבע כי הוא מעולם לא מסר לתובעת כל המחאה שהיא ומעולם לא התחייב לשלם לה כל תשלום שהוא (ההדגשות במקור – נ.ז.). בסעיף 2.3 לכתב ההגנה טען הנתבע כי אינו מכיר את התובעת, מעולם לא שוחח איתה ולא התקשר איתה בכל הסכם שהוא.

הנתבע אישר כי הוא בעל מניות בחברה ואולם מכח היותו בעל מניות, ידוע לו כי החברה מעולם לא מסרה לתובעת את ההמחאה נושא התביעה, החברה לא התקשרה עם התובעת בכל הסכם והחברה מעולם לא התחייבה לשלם לתובעת כל סכום שהוא.

5.בסעיף 4 לכתב ההגנה טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף ולחילופין לאחר דיון בה.

6.ביום 22/5/14 הוגשה תשובה לכתב ההגנה על ידי יוסף עובד (להלן: "יוסף") אשר מאוחר יותר זומן כעד במסגרת תיק זה על ידי התובעת. יוסף טען כי הנתבע משקר באומרו כי אינו מכיר את התובעת, שכן התובעת היתה נוכחת ביחד עם יוסף במפעל בפתח תקווה יחד עם הנתבע עצמו ביום בו נערכה ישיבת הנהלה עם כל הצוות. נטען כי הנתבע ידע כי יוסף מכר את דירתו והתחייב לשלם עבור יוסף את דמי השכירות עבור הדירה שיוסף שכר מהתובעת. נטען כי השיקים שנמשכו מחשבונה של החברה, היו אמורים להחליף את המזומן שהנתבע קיבל מיוסף על מנת לכסות את השכירות. יוסף טען כי הנתבע לקח את כל כספו והפך אותו להומלס ללא דירה וללא עבודה כיוון שמכר את המפעל למישהו אחר ופירק את החברה. נטען כי הנתבע קיבל 106 אלף ₪ במזומן מתוכם 60 אלף ₪ אישית לידיו, 10,000 ₪ על ידי עובד החברה עמירם ו – 30 אלף ₪ של עבודת שיניים שהיו צריכים לעשות ליוסף. נטען כי עבור השכירות נתן הנתבע בהתחלה 12 שיקים של 5,000 שלא היה להם כיסוי ולאחר מכן שיקים על סך 3,500 ₪ שחזרו מחשבון מוגבל. יוסף הדגיש כי הנתבע קיבל את ה – 106 אלף ₪ באופן פרטי. עוד נטען כי יוסף מסר לתובעת את השיקים על סך 3,500 ₪ וכן שיק ביטחון על סך 10,000 ₪ לפי סיכום בינו לבין הנתבע.

7.בהחלטה מיום 25/5/14 התיר בית המשפט לתובעת להגדיל את סכום התביעה מ – 5,000 ₪ ל – 19,000 ₪. התובעת שילמה את הפרשי האגרה הנדרשים. במסגרת הבקשה להגדיל את סכום התביעה, נטען כי הבקשה להוסיף 14 אלף ₪ נוגעת לשיקים נוספים פרטיים של הנתבע אותם נתן עבור השכירות של יוסף שותפו בדירת התובעת. נטען כי יוסף הפקיד כספים בחשבונות הפרטיים של הנתבע בבנק מזרחי טפחות, בבנק הפועלים ובבנק לאומי בסך של חצי מיליון ₪. נטען כי לאחר שיוסף הציל את הנתבע מפשיטת רגל, לא החזיר הנתבע ליוסף את כספו. התובעת סיפרה כי אין לה לאן לזרוק את יוסף ולכן הוא גר אצלה שנה שניה מבלי שהוא משלם לה דמי שכירות. לבקשה להגדלת סכום התביעה צירפה התובעת העתקים של שלוש המחאות על סך 3,500 ₪ כל אחת שמועדי פרעונן מיום 30/9/13 עד 30/1/14. כל שלושת ההמחאות נמשכו מהחשבון הפרטי של הנתבע ושושנה מנור בבנק הפועלים. ההמחאה הראשונה נמשכה לפקודת אלדד דובר וחוללה בציון נתקבלה הוראת ביטול. שתי ההמחאות הנוספות נמשכו לפקודת התובעת וחוללו בציון "אין כיסוי מספיק" ו"ניתנה הוראת ביטול".

8.ביום 9/7/14 הגיש הנתבע בקשה לדחות את התביעה לפי האמור בסעיף 6 לכתב ההגנה או לחילופין להעביר את הדיון לבית המשפט בחדרה. הנתבע צירף כנספח לבקשה זו נוסח מתוקן של כתב ההגנה בו נמחקו המילים "מעולם לא שוחח עם התובעת" ובמקומן נכתב בכתב יד כי הנתבע פגש את התובעת לפגישה קצרה בלבד למספר דקות. התובעת נדרשה להגיב לבקשה זו , אך ורק בכל הנוגע לטענה בעניין הסמכות המקומית.