ת"ק 8479-01-12 פרטוק נ' אמתי

ביום 7.3.13 ניתן פסק דין בו נקבע כי על הנתבע לשלם לתובע מחצית מדמי התיווך בעסקת נדל"ן, וזאת לאחר שהצדדים הסכימו כי המחלוקת בינהם (האם אכן הוסכם בין הנתבע לתובע כי הנתבע יעביר לתובע מחצית מדמי התיווך בעסקה) תוכרע על סמך בדיקת פוליגרף אשר תוצאותיה בלבד יכריעו את התיקו.

ביום 13.5.13 ניתנה על ידי החלטה משלימה בדבר גובה הסכום שעל הנתבע לשלם לתובע בעקבות פסק הדין הנ"ל.

הנתבע ערער על שתי החלטות אלו. בית המשפט שלערעור קבע בפסק דינו כי התיק יוחזר לבית משפט זה על מנת שיכריע בשאלה מהו גובה הסכום שעל התובע לקבל מהנתבע (שניהם מתווכים במקרקעין) במסגרת עסקת נדל"ן תוך שיאפשר לצדדים להביא ראיותיהם.

למקרא פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי בית המשפט לא התערב בפסק הדין מיום 7.3.13 אשר בו נקבע כאמור כי הנתבע חייב לשלם לתובע מחצית דמי התיווך בעסקה, אלא הורה לבית משפט זה לקיים דיון אך ורק בסוגיית גובה הסכום המגיע. ואכן, בית המשפט המחוזי ביטל רק ההחלטה מיום 13.5.13 (שעסקה בעניין הסכום בלבד) אך לא את פסק הדין מיום 7.3.13. לפיכך, הפלוגתא בשאלת הסכמתו/התחייבותו של הנתבע כלפי התובע הוכרעה בפסק הדין הקודם, שהפך חלוט בנקודה זו, ולכן במסגרת פסק דין זה אין מקום להדרש לכך פעם נוספת.

ביום 28.5.14 התקיים דיון במעמד הצדדים. מטעם התובע העידו גם מר גבריאל פרשל (בעל משרד תיווך דרכו בוצעה העסקה), מר אלחנן הופמן (סוכן באותו משרד). לאחר הדיון הוריתי לצדדים להגיש מסמכים נוספים, שאכן הוגשו.

מר פרשל סיפר בעדותו כי לאחר ביצוע העסקה קיבל עמלה בסך 2% + מע"מ. בעסקה זו התקבל סך 71,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסה"כ 82,360 ₪. לדבריו, הסוכנים מקבלים 50% מעמלה זו. באשר לאופן תשלום העמלה בעסקה הרלבנטית אמר מר פרשל: "50% מהסכום הזה הועבר לנתבע כנגד חשבונית, העברתי לו לאחר שהגיש לי חשבונית על שם א. בילמן שזה היה הנוהג הקבוע, חברה מאור יהודה, הוא היה מוציא חשבונית, לדעתי הייתה לו בעיה להוציא חשבוניות אישיות שלו, היה מוציא מהחברה והכל היה מתועד במיילים, אחרי עסקה אני שולח מייל, "מזל טוב על ה...", הוא הביא חשבונית ושיק במסירה ידנית. יש תיעוד מלא במשרד לשיק. השיק משוך על חשבון גבי פרשל השקעות בע"מ, כך אני מנהל את המשרד עצמו. העברתי לו את השיק, 3 ימי עסקים אחרי התאריך הנקוב בשיק, צריך לראות שהקבלה באותו תאריך, אולי 4 ימים עסקים, זה הנוהג הרגיל. השיק הועבר. העברתי כ-41,000 ₪ בערך, זה כולל מע"מ".

עוד הוא אמר כי היו לו עם הנתבע בין 10 ל – 12 עסקאות ותמיד נהג לשלם את עמלת התיווך באותה הדרך, וכדבריו: "תמיד כך, חשבונית א. בילמן לאחר פירעון של השיק של המוכר / קונה ששילמו לחברה שלי וכנגד החשבונית מקבל שיק. זה תמיד עבד באותו דפוס, כך עובדת חברת רימקס, מעולם לא קיבל כסף בצורה אחרת". ובהמשך הוסיף: "...כשהוא הצטרף לעבוד איתי במשרד הוא אמר שאין לו אפשרות להוציא חשבוניות אישיות. הוא הציע שא. בילמן חבר שלו, ואמר לי שיש לו פתרון, להוציא חשבונית דרך בילמן, כל התשלומים ב-10 חודשים שעבד איתי במשרדי כולם הועברו לבילמן, הכל מתועד. במיילים שפנו ליובל באופן אישי שיוציא חשבונית על סך כך וכך ושהכסף נפרע, הכל מסודר ומתועד לגמרי".

לבית המשפט הוגש תצלום שיק שמשכה החברה הנ"ל של מר פרשל על סך 83,946 ₪ לפקודת א. בילמן שינוע בע"מ מתאריך 29.8.11; וכן חשבונית של אותה חברת א. בילמן מיום 26.8.11 ובה מצוין כי התמורה התקבלה בגין עסקאות של עימנואל ואלכס קון, עזריאל יעקוב ומחיר עמלה ג'וליאן/עובדיה. כפי שניתן לראות בחשבונית, לפחות ביחס לעסקאות של ה"ה קון ויעקב, הרי שהתשלום שהועבר לחב' א. בילמן האו אכן 50% מסכום העמלה שהתקבלה במשרדו של מר פרשל, ובכך יש הוכחה לדבריו כי הוא מעביר לסוכנים מחצית מהעמלה המתקבלת.

כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעסקת נדל"ן ספציפית אחת, של ה"ה קון. בפסק הדין הקודם, בו לא התערבה ערכאת הערעור, נקבע כי הנתבע והתובע הסכימו לחלוק באופן שווה את עמלת התיווך בעסקה (35,500 ₪ (ללא מע"מ), שהם לאחר ניכוי המחצית לטובת מר פרשל כפי המוסכם), קרי 17,750 ₪ + מע"מ לכל אחד מהם. הנתבע עמד לאורך כל הדיון על כך כי הוא היה בסך הכל עובד שכיר בחב' א. בילמן וכי הוא מקבל רק משכורת שוטפת ובונוסים על עסקאות, וכי את הסכומים עליהם דיבר מר פרשל מעולם לא קיבל לידיו. בעסקה נשוא המחלוקת (של ה"ה קון) קיבל בסה"כ עמלה בסך 3,000 ₪ ולכן המחצית המגיע לתובע, לשיטתו, היא 1,500 ש"ח בלבד.