שרמן נ' נעים ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 22.3.16 בפתח תקוה. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 8,700 ₪ בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבעים יצא מחניה ופגע ברכבה שנסע בנתיבו. הנתבעים טוענים, מנגד, כי רכבם עמד והמתין להתפנות הנתיב הנגדי (לנתיב נסיעת התובעת) על מנת להשתלב בתנועה, כאשר רכב התובע ניסה לעקוף את רכבם משמאל (ולעבר התנועה שבנתיב הנגדי) ופגע ברכבם העומד.

ייאמר כבר עתה כי גרסת שתי הנהגות אינה נקיה מספקות. התובעת העידה כי חצתה את הצומת שלפני מקום התאונה בנסיעה ישרה ובחקירה נגדית אישרה כי פנתה בצומת לעבר הרחוב בו ארעה התאונה. היא גם התקשתה להסביר מדוע לא ראתה את רכב הנתבעת המתקדמת לעברה בנסיבות קרות התאונה. מנגד, נהגת רכב הנתבעים לא ידעה להסביר מדוע לא הבחינה ברכב התובעת הנוסע לעברה בנתיב אותו חסמה בעת שעמדה.

בנוסף, יוזכר כי התובע להוכיח הן את אחריות הצד שכנגד לתאונה והן את נזקיו, ונדמה כי התובעת כשלה בנטל נוסף זה. בדיון התברר כי התובעת אישרה, בשיחה עם נהגת הנתבעת, כי חלק מהנזקים הנזכרים בדו"ח השמאי אין מקורם בתאונה ("השפשופים בטמבון מקדימה הם לא ממך"), וכן כי תיקנה חלק מנזקיה אולם לא יכלה להציג ראיות לעלות התיקונים (ור' רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין, פס"ד מיום 10.9.17: "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי").

נוכח הספקות באשר לנסיבות קרות התאונה ולכך כי התובעת לא עמדה בנטל הוכחת נזקיה, דין התביעה להדחות.