ת"ק 8410-04

בפניי בקשת התובע למימוש כספי פיקדון שהופקדו על ידי הנתבעת כתנאי לקיום דיון בבקשתה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבעת ביום 26.08.2004.

פסק הדין ניתן כנגד הנתבעת בהיעדר התייצבות לדיון. התובע נקט בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין, שבעקבותיהם הגישה הנתבעת ביום 15.09.2014, למעלה מעשר שנים ממועד מתן פסק הדין, בקשה לשחזור התיק , לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 18.9.2014 הותנה עיכוב ביצועו של פסק הדין בהפקדת מלוא תשלום החוב בתיק ההוצאה לפועל בקופת בית המשפט. הנתבעת הפקידה סך של 5,526 ₪ (להלן: "הפיקדון") ובהתאם נקבע דיון בבקשת הביטול ליום 22.6.2015 בשעה 15:00.

הנתבעת לא התייצבה לדיון שנקבע בבקשה שהגישה לביטול פסק הדין, אף שזומנה כדין ובהחלטתי מיום 22.06.2015, בפרוטוקול הדיון אליו לא התייצבה הנתבעת, דחיתי את הבקשה לביטול פסק הדין והנתבעת חויבה בתשלום הוצאות הדיון לתובע בסך 600 ₪.

אשר לבקשת התובע לקבלת הפיקדון שהופקד על ידי הנתבעת בתיק בית המשפט, כתנאי לקיום הדיון בבקשתה לביטול פסק הדין, הנתבעת נדרשה להודיע בתוך 10 ימים טעמיה לאי התייצבותה לדיון, שלאחריה תינתן החלטה באשר לכספים שהופקדו.

הנתבעת לא הגיבה בתוך המועד שנקצב בהחלטתי.

התובע עתר למימוש כספי הפיקדון, ועל פי החלטתי מיום 10.7.2015 הועברה הבקשה לתגובת הנתבעת בתוך 10 ימים. החלטה זו הומצאה לנתבעת ביום 30.7.2015. לטענת התובע בבקשה למתן החלטה שהגיש ביום 17.07.2015, הבקשה למימוש כספי הפיקדון ופרוטוקול הדיון מיום 22.6.15 הומצאו לנתבעת, באמצעות עובדת משרדה כבר ביום 26.07.2015. כך או כך, הנתבעת הגישה ביום 30.07.2015 בקשה לבטל את ההחלטה שניתנה בהעדר התייצבותה, במסגרתה פרטה טעמי הגנתה מפני התביעה טענה כי התובע נטל פסק דין נגדה במחטף, לאחר שלא קיבלה את כתב התביעה והזימון לדיון, וכי נודע לה על קיומו של פסק הדין לראשונה מהאזהרה על תיק ההוצאה לפועל שהומצאה לה 10 שנים לאחר שפסק הדין ניתן. אשר לאי התייצבותה, הנתבעת טענה כי התובע המציא לה את הבקשה למימוש הכספים וזימון לדיון בבקשתו ביום 14.07.2015, עת הייתה בדרכה לשדה התעופה לנסיעה לחו"ל והיא שבה לארץ ביום 22.07.2015 ביום בו התקיים הדיון. על כן ביקשה המבקשת לבטל את ההחלטה שניתנה נגדה ביום 22.7.2015. הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ועל פי החלטתי מיום 04.08.2015 הנתבעת הגישה תצהיר בו חזרה על טענתה כי ביום 14.07.2015, עת עמדה בפתח ביתה עם המזוודות בדרכה לחו"ל, קיבלה מעטפה, מאחר ומיהרה הניחה את המעטפה על השידה בכניסה לביתה, ורק כששבה מחו"ל 22.7.2015 בשעות הערב, פתחה את המעטפה וראתה כי "פספסה" את הדיון ביום אחד. על כן שבה הנתבעת על בקשתה לביטול ההחלטה מיום 22.7.2015 שניתנה בהיעדרה.

בחנתי את טענות הצדדים, והגעתי לכלל דעה לקבל את בקשת התובע למימוש כספי הפיקדון ולדחות את בקשת הנתבעת. אבהיר טעמי;

פסק הדין כנגד הנתבעת ביום 26.08.2014, לפני כאחד עשר שנים. לנתבעת, חלף חלוף הזמן הרב מאז ניתן פסק הדין, ניתנה הזדמנות, יש לומר חריגה, לקיום דיון ביום 22.06.2015 בבקשת ביטול פסק הדין שהגישה באיחור ניכר. אלא שהנתבעת לא התייצבה לדיון, אף שמעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי זו הוזמנה כדין לדיון ביום 24.11.2014.

הנתבעת לא פרטה כל טעם לאי התייצבותה לדיון ביום 22.06.2015. טענות הנתבעת בבקשה לביטול החלטה ובתצהיר שהגישה מתייחסים לדיון מיום 22.07.2015 שכלל לא היה, ולבקשת התובע למימוש הפיקדון. מחדלה זה של הנתבעת באי התייצבותה לדיון מיום 22.06.2015 אליו זומנה כדין, דיון שנקבע לבקשתה לביטול פסק דין שניתן נגדה לפני למעלה מעשור, ואי מתן כל הסבר לכך, עולה כדי זלזול בדעת בית המשפט ובתובע, שאינו מצדיק לקבל את בקשת הנתבעת לביטול ההחלטה שניתנה בהיעדרה. ראוי היה לנתבעת שתקפיד שבעתיים עת שהגישה בקשה לביטול פסק דין שניתן נגדה ותדאג להתייצב אליו, ומשלא עשתה כן אין לה אלא על עצמה להלין.

למעלה מן הצורך ייאמר כי טעמה של הנתבעת, על פי הבקשה והתצהיר שהגישה, לאי התייצבותה לדיון מיום 22.7.2015, דיון שכאמור לא התקיים, אף היא מלמדת על זלזול בבית המשפט ובתובע. הנתבעת טוענת שקיבלה מעטפה ביום 14.07.2015 כשהייתה בביתה בדרכה לחו"ל, ולא פתחה את המעטפה אלא לאחר שובה לארץ ביום 22.7.2015. היה בידי הנתבעת, אף אם אצה דרכה, ליטול את המעטפה לידיה ולפתוח אותה בדרכה לשדה התעופה, ובהתאם להגיש בקשה לדחיית הדיון. הנתבעת לא עשתה זאת, וביכרה, מדעת, להתעלם מההליך השיפוטי ולזלזל בזימון שלטענתה קיבלה והתנהגותה זו פועלת נגדה.

פסק הדין ניתן ביום 26.08.2014, השתהות הנתבעת בהגשת בקשה לביטולו, ואי התייצבותה לדיון שנקבע בבקשתה ואי מתן הסבר לכך פוגע בתובע שנקט בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין וכן פוגע בעקרון סופיות הדיון ובתכלית שביסוד בית משפט לתביעות קטנות. קרי, ניהול הליך משפטי יעיל, מהיר וזול.

על כן, משלא מצאתי כל טעם, וממילא כזה המצדיק את היעדרותה של הנתבעת מהדיון ביום 22.06.2015 ומשהגעתי למסקנה כי מחדל התובעת באי התייצבותה עולה כדי זלזול בהליך השיפוטי, החלטתי מיום 22.06.2015 נותרת בעינה. פסק הדין שניתן ביום 26.08.2015 נותר על כנו. הליכי ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין יימשכו כסדרם. הפיקדון שהופקד על ידי הנתבעת בתיק בית המשפט יועבר לתובע ויופחת מסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.