בר נ' חברה לביטוח

התובע יצג נפגעת בתאונת דרכים, והושג הסכם פשרה עם הנתבעת, לפיה תפצה האחרונה את הנפגעת בסכום של 4,500 ₪. ההסכם הושג ללא פתיחת הליך בבית המשפט.

בשטר הקבלה ושחרור, שצורף לכתב התביעה, נקבע כי תשלום זה הינו לסילוק גמור, סופי ומלא של דרישות הנפגעת מהנתבעת. בסיפת ההסכם חתמה הנפגעת על הוראה לנתבעת לשלם את סכום הפשרה לעורך הדין, שייצג אותה עד היום. על שטר הקבלה חתמו הנפגעת והתובע.

לפניי תובע התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר טרחה בסך 579 ₪, 495 ₪ ועוד מס ערך מוסף. בדיון הבהיר כי הוא תובע שכר טרחה בשעור 8% מהפיצוי ועוד מס ערך מוסף, כקבוע בסעיף 16 (א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד).

לאחר ששמעתי את התובע בדיון לפניי, ואף שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה ונציג מטעמה לא התייצב לדיון, אף שהוזמנו כדין, אני מחליטה לדחות את התביעה בהעדר עילה.

חוק הפלת"ד אינו קובע חובת תשלום של הנתבעת את שכר טרחה לעו"ד המייצג את הנפגע, כמבטחת הרכב הפוגע, אלא קובע את תקרתו ביחסים שבין עורך הדין ללקוח, במקרה זה הנפגעת.

הוראה מתאימה נקבעה בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977.

התובע לא ציין האם שילמה לו הנפגעת שכר טרחה, או מה היה ההסכם ביניהם, אך בין אם הנפגעת שילמה לתובע שכר טרחה ובין אם לאו, התובע והנפגעת חתמו על כתב הקבלה ממנו עולה כי הסכום, 4,500 ₪, ששילמה הנתבעת, הינו לסילוק סופי ומלא של תביעות הנפגעת כלפי הנתבעת. על חובת עורך הדין לערוך הסכם שכר טרחה מושכל עם לקוחו ראו רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' רדא פאעור, 8.10.2007, פורסם בנבו.

לתובע אין עילת תביעה עצמאית כלפי הנתבעת לתשלום שכר טרחתו בנוסף או במקום התשלום על ידי הנפגעת, לקוחתו.

על כן, ועל אף שהנתבעת לא התגוננה בהליך, אני קובעת כי התביעה אינה מגלה עילה, ודוחה אותה.