שקד ואח' נ' מרגלית ואח'

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.11.17 בתל אביב.

2. לטענת התובעות, בעת שרכב התובעות התחיל לצאת מהחנייה בנסיעה איטית קדימה ,הגיח לפתע רכב הנתבעות אשר נסע לאחור במהירות ופגע ברכב התובעות.

3. בכתב ההגנה הודו הנתבעות שרכבן נסע לאחור אך טענו שהדבר נעשה בשעה שהכביש היה פנוי. באותה עת, רכב התובעות יצא מהחניה ופגעה ברכב הנתבעות בצידו האחורי של הרכב.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידו התובעת 2 והנתבעת 1, הן הנהגות המעורבות בתאונה.

5. התובעת 2 חזרה בפני על גרסתה לפיה הגיעה לאסוף את אמה ובמהלך היציאה ממקום החניה אשר בחניון נפגעה מרכב הנתבעות אשר נסע לאחור. התובעת 2 טענה שקודם לנסיעת רכבה שמעה רעש אך לא חשבה שיש לו קשר לנסיעתה, בדיעבד הבינה שמדובר היה ברכב הנתבעות שנסע במהירות לאחור כך שנשמע רעש של חיכוך בינו לבין רצפת הגומי בחניון. התובעת 2 שבה וטענה שכאשר יצאה מהחניה קדימה, השטח היה פנוי ורכבן של הנתבעות לא היה בשדה ראייתה. התובעת 2 טענה שאף מיקום הנזקים תומך בגרסתה שהנתבעות פגעו ברכבה ולא להיפך שאז היינו מצפים שהפגיעה ברכב הנתבעות תהא בצד הרכב ולא בחלקו האחורי פינתי.

6. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה בחניון עד סופו בחפשה אחר מקום חניה ומשלא מצאה מקום פנוי ובהעדר מקום להסתובב החלה בנסיעה לאחור. הנתבעת 1 טענה שהכביש היה פנוי בעת שנסעה לאחור. הנתבעת 2 הכחישה את הטענה שנסעה במהירות.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתן

של התובעות וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות, מעיקרי הטעמים הבאים:

ראשית, התרשמתי מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה רכב הנתבעת נסעה לאחר במהירות ופגעה ברכב התובעות בשעה שהוא יצא ממקום חניה מסודר בעת ששדה הראיה מבחינתה היה פנוי.

שנית, מיקומי הנזק והתמונות שהוצגו מתיישבות עם גרסת התובעת 2 לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה. קרי, פגיעות בחלקו האחורי של רכב הנתבעות בעוד לו גרסת הנתבעות היתה נכונה ורכב התובעות החל ביציאה לאחר התקרבות רכב הנתבעות למקום הרי שהיינו מצפים למצוא פגיעה בצידו השמאלי של רכב הנתבעות.