יבגני פרדקין ואח' נ' אורלי מכלוף

1.תביעה קטנה לתשלום נזקי התובעים בגין אירוע במסגרתו לפי טענת התובעים תקף כלבה של הנתבעת את כלבם, במהלך טיול רגלי.

התובעים טוענים כי הכלב זוהה במקום ע"י אחת השכנות שהיתה במקום ככלבה של הנתבעת, בעוד שהנתבעת טוענת מנגד כי לא היה אירוע כזה מעולם וכי בזמנים הנטענים היתה בביתה יחד עם כלבה.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים עיינתי בכל החומר שהוצג בפני ושמעתי את עדויות הצדדים ואת עדותו של העד מר ארז ודאוקר, שכנם של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את התביעה מאחר שלא הורם נטל ההוכחה, המוטל על התובעים.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.הצדדים וכן בעלה של הנתבעת העידו בפניי ומסרו גרסאות מנוגדות לחלוטין באשר לשאלת מעורבותו של כלב הנתבעת באירוע התקיפה הנטען, הנעדר ראיות כשלעצמו מלבד תמונות של הפציעה שהוצגה בפני.

התובעים לא תמכו את טענתם כי הכלב התוקף הינו כלבה של הנתבעת בכל ראיה, ועל אף שהכלב זוהה כפי טענת התובעת ע"י אחת השכנות, לא הובאה שכנה זו למתן עדות בעניין. יוזכר כי התובעת בעצמה לא זיהתה את הכלב התוקף בעצמה שכן לא הכירה אותו, אלא באמצעות השכנה.

הנתבעת העידה מנגד כי בעת ההתרחשות היתה יחד עם הכלב בביתה ואף הציגה אותו בפני התובעת משזו טענה בפניה כי כלבה הותקף.

לפיכך, בנקודה זו קיימות בפניי גרסאות סותרות מטעם הצדדים ואף לאחר ששמעתי את הצדדים לא מצאתי מקום לייחס מהימנות מיוחדת למי מהם שיהא בה כדי להעדיף דווקא גרסתו של צד זה על פני האחר.

4.יתר על כן, מר ודאוקר העיד כי יום לאחר האירוע הנטען הגיעו לביתו פקחים כפי הנראה מהשירות הוטרינרי בטענה שכלב הותקף (התובע אישר כי פנה לשירות הוטרינרי בתלונה) כשהם מפגינים בלבול מוחלט בקשר לזיהוי הכלב, עדות ממנה עולה כי ככל שאכן המדובר בביקור שהינו תולדת פניית התובע הרי שזהותו של הכלב לא היתה ידועה והפקחים עסקו בניסיון לאתרו.