ת"ק 813-08-13 שוהם נ' שפירא

עניין לנו בתביעה כספית שהגיש התובע לחיוב הנתבעת לשלם חלקה (מחצית) בהוצאות החזקת דירה מס' 1 ברח' לוי אשכול 34 בת"א (להלן: "הדירה בת"א") והוצאות שכירות ותשלומים שוטפים בגין דירה מס' 6 ברח' טירת צבי 13 בראשון לציון, בה התגורר אביהם המנוח של הצדדים עד מותו (להלן: "הדירה הראשון לציון").

בתיק התקיימו מספר ישיבות הוכחות, נשמעו הצדדים וכן 5 עדים מטעם התובע.

בדיון שהתקיים לפני ביום 05.03.15, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984. לאחר הדיון מיום 05.03.15, ובתם פרשת הראיות הודיע התובע כי הוא חוזר בו מהסכמתו וביקש פסק דין מנומק, וכך יעשה. לא מצאתי להיעתר לבקשת התובע לקיים דיון נוסף בתיק. ניהולו של תיק זה חרג בהרבה מהאופן בו מתנהל תיק בבית משפט לתביעות קטנות. התובע הגיש מסמכים רבים במצורף לכתב התביעה, העיד לאורך 3 ישיבות והעיד מטעמו 5 עדים. הדיון שבפני התארך יתר הצורך ומיצה את עצמו, ולא מצאתי, כאמור בהחלטתי מיום 5.3.15 להוסיף ולדון בתביעה, ובוודאי בעניינים שאינם נדרשים לברור החלוקת המצומצת שבפניי.

באשר לתביעה שבפניי. בין הצדדים, אח ואחות, נתגלע סכסוך משפטי שהחל בשנת 204 בהן נדונו תביעות שהגיש אביהם המנוח של הצדדים שבפניי, נגדם בבית המשפט לענייני משפחה. בעקבות הליכים אלה, התנהלו שורה הליכים של בין הצדדים, האחד כנגד משנהו בבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (תמ"ש 41090-04 ו- תמ"ש 41092-04). ביום 1.11.12 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין בתביעות אלה. גם פסק הדין לא הפסיק את ההתכתשויות בין הצדדים.

גדר המחלוקת בתביעה שלפניי נוגע ליישום פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, בכל הקשור לשאלת חיוב הנתבעת בתשלום הוצאות אחזקת הדירה בת"א והאולם שהזכויות בהם הועברו מאביהם המנוח של הצדדים לצדדים בחלקים שווים, וכן בנוגע לדירה בראשון לציון, שאביהם המנוח התגורר בה בשכירות עובר למותו ביום 03.03.09. שאלת חיוב הנתבעת בעניין האולם מתבררת בתביעה נפרדת שהוגשה על ידי התובע בתיק 699-08-13.

הצדדים העלו טענות קשות האחד כלפי משנהו בנוגע לטיבם ואופן התנהלותם זה כלפי זה, בבית המשפט לעינייני משפחה וכן כלפי אביהם המנוח ואף הפנו לקביעות בית המשפט לענייני משפחה בפסק הדין שניתן על ידו ביום 1.1.12 ביחס להתנהגות מי מהצדדים. פסק הדין הוגש לתיק על ידי הצדדים לאחר הדיון האחרון. קראתי בעיון רב את קביעות בית המשפט למשפחה, ממצאיו ומסקנותיו בפסק הדין, ואין אלא להצר על סכסוך זה שבתוך המשפחה. עם זאת, המחלוקת שבפניי אינה מחייבת היזקקות לממצאי פסק הדין שניתן בבית המשפט לעינייני משפחה באשר להתנהגות מי מהצדדים וליחסם להחלטות בית המשפט, ואינני מוצאת לדון ולהכריע בעניין בתביעה שלפניי.

אין גם מקום לדיון בהליכי ההוצאה לפועל שהנתבעת נקטה כנגד התובע בטענה ליישום הוראות פסק דין לענייני משפחה, בו נקבע כי הנתבעת זכאית למחצית מדמי השכירות שהתקבלו בגין האולם והדירה בת"א החל מיום פטירת האב 3.3.09 וכל עוד הנכסים מושכרים, או למחצית מדמי השכירות הראויים אם בחלק מהתקופה התגורר או השתמשו בנכסים אלה או בחלקם מי מבני משפחתו של התובע. עניין זה, אף הוא, חורג מהתביעה שלפניי.

כאמור, התביעה שלפניי עניינה חיוב הנתבעת בתשלום מחצית מהוצאות אחזקת הדירה בת"א והדירה בראשון.

הוצאות הדירה בת"א