ת"ק 8086-01-15 בראון נ' מדינת ישראל

בפני תביעה כספית במסגרתה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת להשיב לה את סכום אגרת הרכב השנתית ששילמה עבור רכב מספר רישוי 81-419-70 (להלן: "הרכב"), לשנת 2014-2015 בסך של - 1,589 ₪ (להלן: "האגרה") סכום ששולם לטענתה בטעות, זאת לאחר שהרכב כבר נמכר טרם תשלום האגרה לאדם בשם חוסין סאלח ת.ז.6604089 (להלן: "רוכש הרכב" או "הקונה") ובנוסף לחייב את הנתבעת לשלם לה פצוי כספי בסך של - 1,500 ₪ בצרוף ריבית הפרשי הצמדה והוצאות.

הנתבעת עתרה לדחיית תביעת התובעת שהוגשה נגדה בציינה שלא קיימת יריבות בין הנתבעת לתובעת. האגרה השנתית לרכב לשנת 2014-2015 שולמה פעם אחת כדין ומשכך לא נעשה עושר שלא במשפט על ידי הנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי אם עומדת התובעת על טענותיה לתשלום האגרה בשגגה וחוזה המכר שבינה לבין רוכש הרכב לא כולל את תשלום האגרה השנתית כי אז יתכן שעליה לתבוע את רוכש הרכב.

התובעת בעדותה בבית המשפט ציינה כדלקמן:

"היה לי רכב. במכירת הרכב שלי טיפל חתני ששמו גבריאל גביש והוא יעיד על כל מה שהיה" זאת ותו לא".

עד מטעם התובעת, גבריאל גביש, ציין בעדותו הדברים הבאים:

"אני חתנה של התובעת מרים בראון. היה לה רכב מסוג גולף מספר 81-419-70. אני טיפלתי לה במכירת הרכב שלה. הרכב שלה נמכר ביום 23.4.14. הרכב נמכר לאדם שנקרא חוסיין סלח ת"ז 066040890. הגב' בראון אלמנת מלחמה, אין לה רישיון נהיגה, הרכב בבעלותה היה בהחזקת אשתי ואנחנו השתמשנו ברכב הזה ולכן גם אני הוא זה שמכרתי את הרכב וטיפלתי בכל הנושא הזה. כל ההודעות בקשר לרכב הזה גם ממשרד הרישוי וגם מחברת הביטוח המבטחת את הרכב מגיעות לתובעת שהרכב רשום על שמה והפוליסות. היא גרה ברמת החייל ואנחנו בהוד השרון. צירפתי לתביעה את זכ"ד באשר למכירת הרכב הזה ביום 23.4.14. זכ"ד למכירת הרכב נערך ב-14.4.14 אבל הבעלות על הרכב במשרד הרישוי הועברה מהתובעת לרוכש הרכב ב-23.4.14. בזכ"ד לא נקבע דבר בקשר לכך שעל התובעת לשלם את התשלום עבור רישיון הרכב בעתיד, שעה שיהיה צורך לחדש את רישיון הרכב. התובעת קיבלה בדואר הודעה לתשלום שמשרד התחבורה שלח לה, לשלם את תשלום אגרת רישיון הרכב בסך של 1,589 ₪ והיא לא הבינה ושילמה את הסכום הזה. היא ראתה את השם שלה מופיע על הודעה שצריך לשלם כסף אז היא שילמה. התובעת עותרת שמשרד התחבורה יחזיר לה את הסך ששילמה בחזרה ותובעת פיצוי של 1,500 שקל על אובדן שעות והוצאות. התובעת לא הגישה תביעה מי שרכש ממנה את הרכב, דהיינו מהקונה, למרות שהיא שילמה עבורו כביכול את הסכום של האגרה הנדרשת לרישיון רכב, בגלל שהאגרה הגיעה על שמה ואין לו קשר לזה. מי שקנה את הרכב בטח לא ירצה לשלם את האגרה. אני גם רוצה לציין שאני ניסיתי לדבר עם קונה הרכב בטלפון כדי שהוא יחזיר את הסכום וישלם לתובעת חזרה את הסכום ששילמה התובעת והוא נהנה ממנו, אבל הוא "נפנף" אותי, הוא בכלל לא מוכן לשמוע על זה, למרות שהוא נהנה מהתשלום. ההגנה ציינה הוא סוחר, הוא הפקיד את הרישיון, הוא לא משלם אגרה, זה לא פשוט כפי שהנתבעת מנסה להציג זאת. לכן התובעת דורשת ממשרד התחבורה להחזיר לה את הסכום".

בסיכומיה ע"י חתנה גביש גבריאל ציינה התובעת "אני מבקשת לקבל את התביעה, לקבל את עדותי, ואת המסמכים שצירפתי, ולחייב את הנתבעת לשלם את סכום התביעה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות ולדחות את טענות ההגנה של הנתבעת".

הנתבעת בסיכומיה ציינה "הנתבעת חוזרת על כל הטענות שנטענו בכתב ההגנה ומציין כדלקמן: האגרה היא כדין, התשלום הוא כדין. התשלום היה כדין, לא נעשית גביה במקרים שכאלה אלא משולם הסכום עבור הרישוי השנתי. לכן כל רעיון שהמדינה תלך ותגבה אינו חלק מההליך הרגיל בו המדינה נוהגת בגביית רישיון אלא יש תשלום אגרה מוסדר, על אחת כמה וכמה שזה בדיעבד. במקרה הנוכחי כאשר טעתה המשלמת והייתה צריכה להעביר את הסכום לתשלום לצד ג', נכון הייתה עושה לו הייתה פונה אליו ו/או תובעת אותו אם סיכמו כך ביניהם, והיא טוענת שהיא שילמה במקום אותו צד ג' שרכש ממנה את הרכב אז שתתבע אותו. אין כל יריבות בין התובעת לנתבעת. אם יש יריבות כלשהי, זה בין התובעת לבין צד ג' שלו היא מכרה את הרכב. לכן מבקשים לדחות את התביעה ובגלל גילה של התובעת הנתבעת לא עותרת להוצאות".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו שמעתי בהרחבה עדויות הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות למדים כי התובעת מכרה את רכבה מס' רישוי 81-419-70, הוא הרכב נשוא הדיון, לרוכש הרכב, חוסיין סאלח, ת.ז. 6604089, וביום 23.4.15 התבצעה העברת הבעלות בין השניים (כמפורט בנספח ב' לכתב ההגנה – רישום העברת הבעלות) תוקף רשיון הרכב היה עד לתאריך 27.6.14.