זיגר ואח' נ' דן-גור יפרח ואח'

תביעה ותביעה שכנגד בשל נזק רכוש עקב תאונת דרכים.

1. התובע נכנס לחניון ומשלא מצא חניה החל בנסיעה אחורנית. בשלב זה אירעה תאונה לרכבו עם רכב הנתבעת. לטענת התובע בעוד הוא נסע אחורנית, גם רכב הנתבעת נסע אחורנית ויצא מחניה המאונכת לכיוון נסיעתו ומכאן התאונה. יאמר כבר עתה כי התובע לא ידע לומר אם הוא שפגע בנתבעת או להיפך.

    

2. לנתבעת גרסה שונה לקרות התאונה. לגרסתה היא ישבה בתוך רכבה כשהוא מונע. הנתבעת הודתה כי רכבה היה בולט (ואף "מאוד" כלשונה) לעבר נתיב הנסיעה. לטענתה היא הבחינה בתובע נוסע אחורנית, ראתה אותו פוגע ברכבה והיא אף צפרה לו שיחדל מנסיעה.

    

3. הצדדים לא העידו עדים נוספים.

    

4. לאחר ששמעתי את הצדדים אני מקבל את גרסת הנתבעת לפיה היא עמדה בחניה באופן בולט ולא נסעה לאחור בעת קרות התאונה. התובע לא טען כי ראה את הנתבעת נוסעת אחורנית אלא הסיק זאת מהעובדה שכאשר חלף על פניה לא הבחין בה חוסמת את נתיב הנסיעה. מכאן טען כי הגיוני שרק לאחר שחלף על פניה היא החלה בנסיעה אחורנית ומכאן התאונה. ודוק: כזכור, התובע גם לא ידע לומר מי הוא שפגע באחר.

    

5. מנגד, גרסת הנתבעת הוצגה באופן בוטח, עקבי וברור. הגם שמדובר בגרסה שאינה "שגרתית" אין לומר שאינה אפשרית עד כי יש לדחותה מטעם זה בלבד. כאמור, הנתבעת הותירה רושם מהימן ואל מול העובדה שהתובע לא ידע למסור עובדות אלא "מסקנות הגיוניות" (לשיטתו) בלבד, אני קובע כי התאונה התרחשה כפי שטוענת הנתבעת.