ת"ק 8014-08-14 פולק נ' ירושלים ואח'

מבוא :

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 5,242.38 ₪ במסגרתה עותר התובע לחייב הנתבעים להשיב לו כספים שנגבו ממנו ביתר במהלך השנים 2002-2008 בעטיים של חיובי ארנונה שהתבססו על מדידת שטח שגוייה של הנכס, נשוא החיובים, משנת 1991.

טענות התובע בקצירת האומר:

2.אליבא דתובע, כעולה מכתב התביעה, ביום 15/06/2000, קיבל החזקה בנכס המקרקעין בדמות דירת מגורים ברחוב הרב עוזיאל 32 הידוע בספרי העירייה כנכס מס' 5289954-002. בזמנים הרלוונטיים, חישובי שטח הנכס על יסודם הטילו הנתבעות את חיובי מיסי הארנונה נקבעו על פי שטח מקרקעין של כ- 99 מ"ר בעקבות מדידה שבוצעה על ידי מי מנציגי הנתבעים בשנת 1991.

3.בעקבות פניית התובע לנתבעת 1, נעשתה מדידה חדשה של הנכס ביום 17/8/08. על יסוד המדידה החדשה, נקבע, שגודל הנכס לצורך חיוב בארנונה עומד על כ- 88 מ"ר בלבד. בהתבסס על נתונים אלה, הגיש התובע ביום 13/06/2011 בקשה לבירור העניין לנגיד תלונות הציבור של העירייה אשר סווגה בעירייה כהשגה על חיובי הארנונה. במכתב התשובה מטעם מנהל הארנונה, מר משה לוי, נקבע כי אין מקום לתקן את שטח הנכס, זאת, הואיל ולא הוגשה כל השגה בזמנים הרלוונטיים על פי הוראות הדין ולא נשמעה כל טענה במהלך כל התקופה הנ"ל כנגד קביעת העירייה את שטח הנכס דאז. משכך, החלטות העירייה הפכו חלוטות. כמו כן, מנהל הארנונה העלה סברה לפער בין המדידות לפיה, במועד הבדיקה הראשונה שטח המרפסת נכלל במדידה הואיל והייתה מקורה ואילו במדידה משנת 2008 המרפסת לא נמצאה מקורה.

4.התובע הגיש השגה נוספת ביום 3/6/12 אשר נדחתה בהחלטת מנהל הארנונה מיום 26/7/12 עליה הגיש התובע ערר ביום 12/8/12. לאחר דיון בוועדת הערר מיום 31/3/14, שכלל חילופי כתבי טענות וסיכומים בכתב התקבלה ביום 21/3/14 החלטת ועדת הערר, לפיה, הערר נדחה, כאשר הנימוק העיקרי לדחייה נסוב סביב השיהוי הרב בהגשת ההשגה בשנת 2012, כאשר המידע בדבר גודל שטח הנכס הובא לידיעת התובע עוד בשנת 2008 וחלפו המועדים הקבועים בדין לצורך דיון בטענותיו.

5.התובע לא השלים עם החלטת ועדת הערר והגיש ביום 12/8/14 את התביעה דנא. לטענת התובע, משנת 2002 עד לשנת 2008, העירייה חייבה אותו בחיובי ארנונה שנתית בהתאם למדידה שגויה, לפיה, שטח הנכס עומד על כ- 99 מ"ר ומכאן שחוייב בסך של 47,181.42 תחת שטח נכס העומד על כ- 88 מ"ר בחישוב כללי של 41,939.04.

טענות הנתבעת בקצירת האומר:

6.אליבא דנתבעים, כפי העולה מכתב ההגנה שהוגש, יש לדחות את התביעה על הסף כיוון שהתיישנה זה מכבר, שכן חלפו למעלה משבע שנים מיום היווצרות עילת התביעה. כמו כן, על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן - "חוק ההתיישנות"), תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. התובע מודה בכתב התביעה כי ידע, במהלך כל שנות החזקתו בנכס וחיובו בארנונה, כי הינו מחויב לפי שטח של 99 מ"ר כאשר התביעה הוגשה רק ביום 10.8.14, כ-14 שנה לאחר היווצרות עילת התביעה לכאורה.