ת"ק 7882-06-14 חוגירת נ' שלאבנה ואח'

1.לפני תביעה ע"ס 13,500 ₪, שהגיש התובע נגד הנתבעים . לטענתו, הוא רכש רכב טויוטה טנדר מהנתבעים ביום 25.4.14 - להלן "הטויוטה" אך נתגלו בו פגמים לאחר רכישתו עוד באותו יום של הרכישה.

לטענת התובע, הנתבע 2 הצהיר בפניו כי הטויוטה הייתה תקינה מבחינת שלדה ומבחינה מכנית וכי הוא רכש את הטויוטה בהסתמך על הצהרת הנתבע 2.

לאחר גילוי הפגמים פנה התובע לנתבע והעמיד אותו על הפגמים לרבות אי תקינות של המנוע אך הנתבע התחמק מאחריות.

לטענת התובע, הוא נאלץ לתקן את הטויוטה על חשבונו במוסך ושילם סך שך 7,100 ₪,, וכן דמי גרירה סך של 360 ₪, ועוד תובע התובע פיצוי בגין הוצאות והשבתה סך של 6,000 ₪.

התובע צירף קבלות של הגרירה ושל התיקון.

2.הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו כי הם פעלו בתום לב בביצוע העסקה מול התובע והאחרון בדק את הטויוטה ונסע בה נסיעת מבחן כשהוא עצמו נהג בטויוטה ועובדה היא שלמחרת בוצעה העסקה, לרבות העברת בעלות.

עוד טענו הנתבעים שהסכומים הנתבעים הינם מופרזים ואין להם אחיזה במציאות.

3.התקיים דיון בפני ביום 14.1.15 בו העיד התובע ועובד במוסך אשר תיקן את הטויוטה וכן הנתבע 2 והתרשמתי מעדויותיהם, באופן בלתי אמצעי.

התובע חזר על גרסתו שהוא הסתמך על מצג של הנתבע 2 שהטויוטה תקינה וכעבור 20 דק' מהנסיעה נזקק לגרירת הטויוטה למוסך שם אמרו לו כי התיקון יעלה כ- 7,000 ₪.

עובד המוסך מר נפאע טען בעדותו כי ראש המנוע היה "אכול".

הנתבע 2 טען כי התובע נהג בעצמו בטויוטה וחזר למחרת לביצוע העסקה וביקש להוריד סך של 2,000 ₪, מהמחיר עבור עלות מזרקים ומשאבת סולר שהיה צריך בהחלפתם ולא טען שהמנוע "הלך".

4.כלל בהליך אזרחי כי המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מהגרסה שכנגד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובדברי העדים, מצאתי כי התובע הוכיח את תביעתו חלקית בלבד.

עדותו של התובע מהימנה בעיניי יותר מעדות הנתבע 2 ועשתה עלי רושם טוב, כן היא סבירה יותר בעיניי מגרסת הנתבעים ומתקבלת על הדעת יותר מגרסתם.