ת"ק 7825-07-14 גולדנברג נ' סולימן ואח'

בכל זמן הרלוונטי לתביעה:

1) התובע היה הבעלים של רכב פרטי מסוג מזדה לנטיס שנת ייצור2002 מס' רישוי 7047635 להלן-"המזדה");

2) הנתבעת 1 הייתה הבעלים של רכב פרטי מס' רישוי 7272364 מסוג דייהטסו "להלן-"הדייהטסו");

3) הנתבעת 2 ביטחה בביטוח רכוש את השימוש בדייהטסו.

ביום 5.2.14 חנתה המזדה בבאר יעקב בחניה במקביל למדרכה. בעת שהגיע התובע למזדה גילה כי המזדה נפגעה בחלקה האחורי. התובע לא ידע מי הרכב שפגע בו. לדבריו, ברכב הפוגע נשברו חלקים מהפנס הקדמי חלקי פלסטיק, והוא אסף אותם. באחד הימים חנתה הדייהטסו ליד המזדה, הוא הבחין כי בדייהטסו יש סימנים שהיא זו שפגעה במזדה. הסימנים אותם ראה התובע היו סימני הצבע של הדייהטסו במזדה, פנס הוחלף בדייהטסו, ובחזית היו פגיעות בבקלית אליה מוצמד מספר הרישוי של הדייטסו. הנתבעת 1 הכחישה את טענות התובע, אך הודתה שחלק הבקלית שהיה במקום בו נפגעה המזדה היה חלק מהבקלית שברכבה. התובעת הוסיפה וטענה כי כי רכב פגע ברכבה בעת שנסע לאחור, וכתוצאה מכך פגע בבקלית, אשר החלה להתפורר, לגבי הפנס הקדמי, אכן שני הפנסים הקדמיים שבדייהטסו שונים, אך היא המציאה קבלה בה מופיע שהתובעת החליפה את הפנס הראשי בשנת 2010. לגבי הצבע ברכב התובע. מאחר ומדובר בצבע די שגרתי של הדייהטסו, אין סימן זה לכשעצמו מעיד על כך שהדייהטסו היא זו שפגעה במזדה.

הראיות לגבי האחריות לתאונה הן נסיבתיות. טענות התובע הינן הגיוניות, אך הנתבעת 1 נתנה הסברים סבירים לטענות אלו.

בנסיבות אלו בהן כפות המאזניים מעוניינות, אין לי אלא לדחות התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.