ת"ק 7812-12-15 חליילה נ' דמרי

1)לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, רכבו, טויוטה היילקס מס' רישוי 48-675-35 (להלן: "הטויוטה", נפגע וניזוק בתאונה שאירעה ביום 28/8/15, עת חנה בחניון שבשמורת הטבע עין תינה, הנמצאת במורדות המערביים של רמת הגולן. לטענתו, הטויוטה נפגע על ידי רכב מס' רישוי 57-202-64 (להלן: "הרכב המעורב"), שבבעלות הנתבע, אשר נסע לאחור תוך שהנהג מדבר בטלפון.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

2)בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הוא הכחיש כי את אירוע התאונה. הוא הודה אמנם כי במועד ובמקום הנטענים בכתב התביעה הוסע הרכב המעורב לאחור, אולם לטענתו לא היה מגע בין שני כלי הרכב והנזק לו טוען התובע לא נגרם באירוע מאותו יום ולא מן הנמנע כי נגרם באירועים קודמים.

3)לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו ושמעתי את עדויותיהם של התובע ושל מר דיוויד סולומון (להלן: "דיוויד"), שנהג ברכב המעורב, אני מחליט להעדיף את גרסתו של דוויד, שהשאיר עליי רושם אמין, על פני גרסתו של התובע, שהשאיר עליי רושם בלתי אמין ואני קובע כי לא היה שום מגע בין הרכב המעורב לבין הטויוטה. עוד אני קובע כי התובע ניסה לנצל את ההזדמנות שנקרתה על דרכו - נסיעת הרכב המעורב לאחור עד לכמעט מגע עם הטויוטה - כדי "להלביש" על הנתבע את עלות התיקון של נזק ישן שהיה קיים בטויוטה, נזק שלא היה בו כדי להפריע לתובע להמשיך להשתמש בטויוטה מבלי לתקנו. (הטויוטה תוקן רק לקראת מכירתו, בחודש מאי 2016).

4)זאת ועוד, גם אם הייתי מקבל את גירסת התובע כאמינה, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה, שכן מהעדויות שהושמעו בפניי עולה כי אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבע. אמנם הנתבע הינו הבעלים של הרכב המעורב והוא גם מעסיקו של דיוויד, שבמועד הנטען בכתב התביעה הוא השתמש ברכב המעורב לצרכי בילוי עם משפחתו (היה בטיול עם משפחתו בנחל עין תינה) ולא לצרכי עבודתו. מאחר שאין חולקין כי הנתבע לא היה הנהג, אין הוא נושא באחריות ישירה לאירוע התאונה, גם אם אירעה. מאחר שבעת אירוע התאונה, גם אם אירעה, לא נהג דיוויד ברכב המעורב במסגרת עבודתו אצל הנתבע, הנתבע גם לא נושא באחריות שילוחית לאירוע התאונה.

אני ער לכך שהנתבע לא העלה בכתב ההגנה טענה של העדר עילה ו/או העדר יריבות, אולם יש לזכור שהנתבע איננו משפטן ואיננו מודע לטענות משפטיות אפשריות. אני סבור שזו

חובתו של ביהמ"ש להתייחס לשאלת קיומן של יריבות ו/או של עילה מיוזמתו, באותם מקרים בהם הדבר עולה מכתבי הטענות ו/או מהראיות.

5)סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה.

מאחר שהנתבע לא נכח באף אחד מהדיונים שהתקיימו בתיק זה, אינני מחייב את התובע בהוצאות.