דייג ואח' נ' גרינברג ואח'

התובעים הם בעלי הזכויות במשק מס' 86 במושב יד רמב"ם (להלן-"המושב"). במשק מחזיקים התובעים יחידת מגורים להשכרה (להלן-"המושכר").

ביום 10.2.15 שכרו הנתבעים מאת התובעים את המושכר בתמורה תשלום דמי שכירות בסך 2,800 ₪ לכל חודש שכירות.

בתחילת חודש ספטמבר 2015 הודיעו הנתבעים לתובעים שהם מפסיקים את תקופת השכירות בתוך 10 ימים. התובעים הודיעו לנתבעים שאינם מקבלים הודעה זו, שכן עליהם לנסות למצוא שוכרים אחרים במקומם.

הנתבעים עזבו את המושכר בלי לנקות אותו ולצבוע אותו על פי התחייבותם בחוזה השכירות ולא שילמו עבור החשמל במשך כל תקופת השכירות. על כן הגישו התובעים תביעה נגד הנתבעים ותבעו מהם את הסך 19,080 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: דמי שכירות עבור חודש ספטמבר 2015 בסך 3,000 ₪; הוצאות פינוי וניקיון בסך 1,000 ₪; חשמל 1,000 ₪; צביעה בסך 4,000 ₪ ופיצוי מוסכם על פי סעיף 11(א) לחוזה בסך 10,000 ₪.

התובעת 1 והנתבע 2 העידו בפני.

לאחר שמיעת העדויות הודה הנתבע 2 שעליו לשלם את חודש השכירות ואת עלות הפינוי. כן הודו שלא צבעו את המושכר בטענה שהיה בו עובש.

דמי השכירות על פי החוזה הינם 2,800 ₪ לחודש. על כן זכאים התובעים לדמי שכירות בסך 2,800 ₪. כן זכאים התובעים לתשלום עבור הפינוי והניקיון בסך 1,000 ₪ מכיוון שהנתבעים הודו שהשאירו מושכר מלוכלך. אם הנתבעים השאירו מושכר מלוכלך, אזי ודאי שהיה צריך לצבוע אותו. הנתבעים לא חלקו על סכום התביעה, ולכן יש לפסוק לתובעים את הסך 4,000 ₪ בגין צביעת המושכר.

לגבי תשלומי החשמל יש מחלוקת בין הצדדים האם שילמו הנתבעים לתובעים את התשלומים עבור החשמל. מאחר ונטל הראיה מוטל על התובעים והם לא הרימו נטל זה, אין לחייב הנתבעים לשלם לתובעים את התשלום שתובעים התובעים בגין החשמל.

סעיף 11(א) לחוזה השכירות אינו דן בפיצויים מוסכמים, אלא בשטר חוב שיפקידו הנתבעים אצל התובעים. לכן התובעים אינם זכאים לפיצויים המוסכמים אותם הם תובעים.