ת"ק 7739-03-14 בוכניק נ' עירית תל-אביב-יפו

ביום 13.11.14 ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות התובעת, הדוחה את תביעתה, בלא לעשות צו להוצאות. התובעת עותרת כעת לביטול פסק דין זה. התובעת טוענת בבקשתה, כי איחרה לדיון ביום 13.11.14 משום שלא מצאה חנייה לרכב הנכה המיוחד שברשותה. אציין בפתח הדברים, כי התובעת אכן התייצבה באולם בית המשפט ביום 13.11.14 בשעה 17:30 לערך. במועד זה הסברתי לתובעת, בעל-פה, כי ניתן כנגדה פסק דין בהיעדר התייצבות וכי עליה להגיש בקשה לביטולו. התובעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין מיום 13.11.14, בה התייחסה, אך בלבד, לסיבת אי התייצבותה לדיון מיום 13.11.14. התובעת לא התייחסה בבקשתה, כל ועיקר, לסיכוי התביעה להתקבל, בשים לב לטענה בדבר חוסר הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה, אותה העלתה הנתבעת בכתב ההגנה מיום 25.3.14. לאחר קבלת תגובת הנתבעת לבקשת התובעת לביטול פסק הדין, התבקשה התובעת, בהחלטה מיום 30.6.15, להשיב לנטען בה. משלא התקבלה תשובה מטעם התובעת עד עצם היום הזה, חרף משלוח תגובת הנתבעת והחלטתי אל מען התובעת המעודכן בתיק, ניתנת החלטה זו.

לאחר העיון במכלול מסמכי התיק ובהוראות הדין, מצאתי מקום לבטל את פסק הדין מיום 13.11.14, מפאת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה ולא מתוקף שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט לביטול פסקי דין שניתנו על פי צד אחד. אכן אין במחדל אי התייצבות התובעת לדיון מיום 13.11.14 משום זלזול בבית המשפט או בצד שכנגד. יחד עם זאת, לא ניתן לדון בתביעה מעיקרה לגופם של דברים, משום שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בה. התובעת הגישה תביעה לתשלום סכום של 30,000 ₪ בה עתרה לביטול דו"ח חניה על סך של 250 ש"ח אשר ניתן כנגדה ביום 13.2.13, בגין עבירה של חניה במקום אסור וכן לפסיקת פיצויים בגין עגמת נפש. תביעתה של התובעת הינה, למעשה, תביעה לביטול הרשעתה בעבירה נושא דו"ח החניה, והשבת הקנס ששולם, אם שולם. תביעה מעין זו מהווה תקיפה ישירה של פעולות הנתבעת, ואין להתירה, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי (ראו: ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל-אביב, ניתן ביום 5.12.05).

בהתאם לסעיף 55 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נתונה הסמכות העניינית לדון בעבירות לפי חוקי עזר עירוניים לבית המשפט לעניינים מקומיים. על מנת שהתובעת תוכל לקבל את הסעד המבוקש בתביעתה, עליה להגיש בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים, בדבר רצונה להישפט באיחור, בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). במצב דברים זה יהיה עליה לעמוד בתנאים המנויים בסעיף 229 (ה) לחוק סדר הדין הפלילי.

אשר על כן, ובהינתן האמור לעיל, הנני מבטלת את פסק הדין מיום 13.11.14, ודוחה את התביעה בשל חוסר סמכות עניינית לדון בה. איני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח פסק הדין אל הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

התיק יישאר סגור ברישומי המחשב.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.