ת"ק 7719-06-15 מור ואח' נ' דוידוב

לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין נזקי פח, שנגרמו לרכב התובעים בתאונת דרכים מיום 27.11.2014.

הן נהגת רכב התובעים- התובעת 1 והן הנתבעת העידו בפני.

לטענת התובעת 1 היא נסעה בדרכה חזרה מהעבודה יחד עם חברה ברכבה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים והנתבעת נוסעת בנתיב השמאלי. לטענתה, לפתע הנתבעת סטתה מהנתיב השמאלי לתוך הנתיב האמצעי ופגעה ברכבה.

מטעם התובעת העידה עדה מטעמה לטענת העדה "היינו בנתיב הימני ועברנו לשמאלי וראינו שהיא נכנסה מאחורה... היא היתה בנתיב ולא שמה לב שאותתנו... היא היתה בנתיב הזה כבר." (פרוטוקול עמ' ש' 19- 23).

הנתבעת הכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה. לטענתה, היא היתה בנתיב השמאלי כאשר התובעת 1 באה מצד ימין לתוך נתיב נסיעתה ופגעה בה "היא הגיעה ונכנסה בחצי שלי לטמבון קדימה הייתי באוויר." (שו' 8-9).

לא הוצגו לבית המשפט תמונות מאת קרות האירוע. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת שמאי להערכת נזקיה.

אמנם התביעה דנא מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר בפניו קיימת גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעים נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתם, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובעים להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתם, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003], כי:

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו."