ת"ק 7698-04-16 קופריאנסקי נ' בן עזרי

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי מים לדירת התובעת, אשר נגרמו, לטענתה, בשל נזילה מדירתו של התובע.

כעולה מכתב התביעה, התובעת מתגוררת בדירה ברחוב מעלה גיבורים בנשר. דירת הנתבע ממוקמת בקומה שמעליה. נטען כי משנת 2014 התגלו נזילות מרצפת מרפסת השירות והמקלחת בדירת הנתבע, ובשל כך נוצרו מספר מוקדי רטיבות בדירת התובעת. עוד טענה התובעת כי בחודש 3/2014 פנתה לנתבע, וזה שילם לה פיצוי בסך 400 ₪. התובעת ביצעה תיקון בדירתה, אך המצב חסר לקדמותו. התובעת צירפה לכתב התביעה חשבונית על סך 220 ₪ מיום 21.2.16, בגין בדיקה ואיתור נזילה. מהאמור בחשבונית עולה כי בעל המקצוע – יורם אינסטלציה ושיפוצים – העריך כי "יש שתי נזילות" אשר מקורן בקומה העליונה - האחת מחדר האמבטיה והשניה מאזור המטבח. עוד יצוין כי בכתב התביעה החתום, עותרת התובעת לפצותה בסכום של 5,000 ₪. ואולם לכתב התביעה צורף מסמך מודפס, שאינו חתום, הנחזה לכתב תביעה על סך 20,000 ₪, במסגרתו עותרת התובעת גם למתן "צו עשה" נגד הנתבע, לתיקון הנזקים שנגרמו לדירתה של התובעת. במהלך הדיון בפני לא חזרה התובעת על בקשתה לסעד מסוג "צו עשה", ואף בטיעוניה לא התייחסה לאמור בכתב התביעה המודפס.

הנתבע הכחיש את אחריותו לנזקי התובעת. לטענתו, הוא רכש את הדירה בחודש ינואר 2013 וקיבל את החזקה בדירה בחודש 6/2013. כחודשיים לאחר מכן ביצע שיפוץ כולל של התשתיות בדירה, לרבות צנרת מים ואינסטלציה. במהלך עבודות השיפוץ בוצעו עבודות איטום. על פי הטענה, סמוך לחודש 5/2015 פנתה אליו התובעת לראשונה וטענה כי בדירתה התגלתה נזילה. הנתבע ביצע בדיקה באמצעות אנשי מקצוע, אשר שללו דבר קיומה של נזילה מדירתו של הנתבע. לפנים משורת הדין, נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם לפיו יפצה הנתבע את התובעת בסך 400 ₪ (זאת לאחר שהתובעת ביררה את עלות תיקון התקרה בדירתה). בחודש ינואר 2016 פנתה התובעת אל הנתבע בשנית וטענה כי בעיית הרטיבות חזרה. הנתבע ביצע בדיקה בדירתו ובדירת הנתבעת, ממנה עולה כי אין כל נזילה או נזק לצנרת שמקורו בדירתו של הנתבע.

בדיון שהתקיים ביום 27.7.16 העידו התובעת והנתבע. התובעת הגישה תמונות מדירתה, וכן מכתב מיום 21.4.15 מאת מפקח מחוז צפון באגודה לתרבות הדיור, המסכם ביקור בדירת התובעת ביום 26.3.15.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, עיינתי בראיות אשר הוגשו מטעמם, בכתבי הטענות על צרופותיהם ושמעתי ברוב קשב את עדויותיהם – באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

כעולה מכתב התביעה ומעדותה של התובעת – מקור הנזקים (לטענתה) הוא בשנת 2014 (בעדותה בפני אף הקדימה התובעת את מקור הנזק לשנים 2012-2013). ואולם, כעולה מנספח ג' לכתב התביעה – בין התובעת לבין הנתבע נערך ביום 12.6.2015 הסכם אשר כותרתו "הסכם פיצוי בגין נזקי חדירת מים כתוצאה מנזילה בצנרת". על פי הסכם זה, פיצה הנתבע את התובעת בסך של 400 בגין חדירת מים לדירתה של התובעת (וזאת מבלי שהנתבע הודה באחריותו). התובעת אישרה בחתימתה על ההסכם, כי סכום הפיצוי מסלק כל טענה ותביעה עתידית שלה בגין נזקים שנגרמו לכאורה מחדירת מים לדירת התובעת מדירתו של הנתבע. הנה כי כן – בגין הנזקים שנגרמו לדירת התובעת ולתובעת עד ליום 12.6.2015 – הרי שאין לתובעת כל עילת תביעה כנגד הנתבע.

אשר לנזקים שנגרמו לטענת התובעת במועד המאוחר ליום 12.6.2015 – התובעת לא הביאה כל חוות דעת מומחה או כל עדות אשר יש בה כדי לתמוך בטענתה, כי קיימת בעיית רטיבות בדירתה, או כי מקור הבעיה הוא בדירתו של הנתבע. ההיפך הוא הנכון. כל שצירפה התובע לתמיכה בטענתה, הוא מכתב המלמד על ביקור בדירתה של התובעת, מיום 26.3.2015 (דהיינו – חודשיים טרם חתימתה של התובעת על הסכם הפיצוי עם הנתבע), של מפקח מטעם האגודה לתרבות הדיור. אלא שהלה סיכם במכתבו כי "בזמן הבדיקה המקום נראה יבש. לפי דברי בעלת הדירה, הדייר מעל לא נמצא בדירתו ולא מתגוררים בה, ובזמן שמשתמשים במקלחת מדי פעם שוב חודרים מים לדירתה".

בנוסף, צירפה התובעת בדיקה שנערכה על ידי "מומחה" מטעמה. המדובר בבדיקה שבוצעה על ידי שרברב מטעמה של התובעת, ואשר לדעתו ישנה נזילה מדירתו של התובע. אלא שאותו בודק מטעם התובעת לא ערך חוות דעת כדין, את מסקנתו רשם על גבי חשבונית מס על סך 220 ₪, אותם גבה מהתובעת בגין בדיקה של איתור נזילה. הבודק מטעם התובעת לא התייצב לעדות ולא העיד בפני.

לעומת זאת, בידי הנתבע ראיה המלמדת כי מקור המים אינו מדירתו. הנתבע צירף לכתב הגנתו דו"ח ביקורת המלמד על בדיקה שבוצעה בחודש ינואר 2016 על ידי איש מקצוע מטעמו. תוצאות הבדיקה, כך עולה מנספח ד' לכתב התביעה, מלמדות על כך שלא נמצא נזק בצנרת דירתו של הנתבע, וכי תקרת דירתה של התובעת – יבשה. הגם שאין המדובר בחוות דעת של מומחה הערוכה כדין (אף לא הובהרה עד תום מידת והיקף מומחיותו של הבודק מטעם הנתבע), הרי שהתובעת אישרה בעדותה בפני כי בדיקה כאמור אכן בוצעה, וכי במהלך ביקורו של אותו בודק מטעם הנתבע – נעשה שימוש גם במצלמה טרמית. התובעת אף אישרה בחקירתה בפני כי "אני מאמינה שהבדיקה נכונה". עם זאת, חזרה וטענה כי שרברב מטעמה ביקר מאוחר יותר בדירה, וכי דעתו שונה.

לסיכום: התובעת פוצתה על ידי התובע בגין נזקים לדירתה אשר מקורם עד חודש יוני 2015. ממועד זה ואילך, טוענת התובעת כי נגרמו נזקים נוספים. אלא שלהוכחת תביעתה היא לא צירפה חוות דעת של מומחה, וה"בודק" אשר על בדיקתו היא מסתמכת – לא זומן להעיד. מנגד, צירף הנתבע דו"ח בדיקה מטעמו, ממנו עולה לכאורה כי בצנרת דירתו של הנתבע אין נזילה. התובעת אישרה, ולו בחצי פה, כי היא מאמינה שדו"ח בדיקה זה – מדויק. בנסיבות אלו אני סבור כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי מקור הנזקים להם היא טוענת – הוא בדירת הנתבע דווקא. לפיכך, דין תביעתה של התובעת להידחות.