אבוטבול נ' כהן

לפניי תביעה לתשלום עבור נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 21.9.15, בין רכב התובע, לבין רכב שנהגה בו הנתבעת.

בעת התאונה נהג ברכב בנו של התובע, ואילו הוא עצמו לא נכח במקום, אלא הגיע לאחר מכן.

בתחילה טענה הנתבעת כי אין יריבות בינה לבין התובע, היות שלא הוכח כי הוא בעל הרכב, ואולם בפתח הדיון הוצג רישיון הרכב נון למועד התאונה, ובו מופיע שם התובע, לכן חזרה בה הנתבעת מטענה זו, והמחלוקת התמקדה באחריות לתאונה.

נהג רכב התובע העיד כי עמד בחנייה לאורך המדרכה, בסמוך לביתו, והתקדם מעט על מנת לפתוח רווח בינו לבין הרכב שחונה מאחוריו, על מנת לפתוח את תא המטען. לפתע התנגשה בו הנתבעת מהצד, כך שפגעה בכנף השמאלית קדמית שלו, וכתוצאה מכך, לא היה ניתן לפתוח את הדלת, עד שהנתבעת התקדמה, ונעמדה בפנייה הסמוכה ימינה, מקום אליו רצתה מלכתחילה לפנות, לדעתו. הנתבעת היתה נסערת ובכתה, והוא הרגיע אותה והשקה אותה מים.

מטעם התובע הוגשו תמונות השמאי, בהן נראה נזק בכנף שמאלית קדמית, הנמשך מקצה הפנס ועד ציר דלת הנהג.

הנתבעת העידה כי נסעה ישר בכביש ואילו רכב התובע חנה בצד. לפתע חשה מכה בצד הימני של רכבה, למרות שלא סטתה כלל מן הכביש. הנתבעת הגישה תמונות שצילמה במקום התאונה, והראתה כי רכב התובע לא עומד בחנייה במקביל למדרכה כפי שטען, אלא רכבו מצוי כבר בתחילת נסיעה, ממש בתחילת הפנייה ימינה. כמו כן טענה כי אילו היתה גרסת התובע נכונה, היה צריך להיות נזק בחלק הקדמי של רכבה, ולא בצד, כפי שאירע.

מטעם הנתבעת העידה אחותה שנסעה עמה ברכב. לדבריה, נסעו ישר לכיוון ביתן ברחוב ההסתדרות, שנמצא בהמשך הכביש, ולא היתה להן כל כוונה לפנות שם ימינה. לעניין העצירה מימין לכביש, העידה כי עצרו שם רק על מנת להחליף פרטים ולהירגע.

מטעם הנתבעת הוגשו גם תמונות של הנזק ברכבה, במוקד קשת הגלגל הקדמי ימני, ובציר הדלת שלידו.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות שהוגשו, באתי לידי מסקנות אלו: